הפעם אני רוצה להשיב על שאלה שנשאלתי, ובן אדם אומר דבר כזה, התבוננתי פנימה וחקרתי
חקרתי את הרצונות שלי ואת הדברים, והגעתי למסקנה שאני דמות בסרט מצויר, מה שזה גרם לו שכביכול הוא לא רוצה שום דבר, אבל הוא לא נהנה מהחיים.
והשאלה מה היא האמת?
הוא חקר לתוכו, גילה שכל הרצונות שלו הם של ישות אחרת, דהיינו גילה שאין לו בחירה חופשית
ועכשיו הוא אומר, אבל איך בעצם ההבנה הזאת, גורמת לי ליהנות מהחיים?
התשובה היא די פשוטה, ההבנה הזו, לא אמורה לגרום לך ליהנות מהחיים.
כאשר אתה לא מבין בשלמות את ההבנה הזו, לא יתכן שתהנה מהחיים.
לא יתכן שאדם יגיד התבוננתי התבוננתי, הבנתי בשלמות, ואני לא נהנה וחווה שאין לי בחירה חופשית, אין דבר כזה, ולמה? אם האדם התבונן בתוכו והגיע להבנה של העדר בחירה חופשית
מה זה העדר בחירה חופשית, העדר בחירה חופשית פירושו, שאתה מבין שהרצון שלך הוא לא שלך, שהוא בעצם התגלות של ישות אחרת של משהו אחר.
וכאשר האדם יתבונן בזה עוד ועוד, הוא יבין שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר.
לא רק שהרצון שלו הוא ביטוי של משהו אחר שזה נקרא חוסר בחירה, אלא גם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר, וכאשר האדם חווה שגם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר
מה בעצם קורה? הוא מבין שהתודעה שלו היא לא מי שהוא חשב שהוא, אלא שהתודעה שלו היא אותה ישות ראשונה, שהיא בעצם מהווה את התודעה המצומצמת שלו.
מה זאת אומרת? אדם חווה שיש לו רצון, שלב ראשון הוא חווה את הרצון כישות נפרדת בזכות עצמו, ושהוא שולט ברצון שלו ויש לו בחירה, זה מה שהטיפשים חושבים.
אחר כך מתבונן, ומבין, רגע, הרצון שלי בכלל לא בשליטתי, יש בכלל ישות אחרת, שמחליטה לי מה אני ירצה.
בשלב הבא הוא מבין שגם הישות שלו היא גם ביטוי של משהו אחר, זה לא שיש לך ישות בפני עצמך ומישהו מלביש עליך רצונות, לא, גם הישות שלך עם הרצונות שלה, גם הם מתהווים כל הזמן
וכאשר האדם מבין את זה הוא הופך להיות כלום, מה זאת אומרת כלום? הוא הופך להיות האין!
האינסוף, מה שלפני הזמן ולפני המקום.
דהיינו, הוא מגלה שהוא אלוהים בעצם!! וחוה את האלוהים.
1. האדם מבין קודם כל שהרצון לא שלו.
2. אחר כך הוא מבין שהתודעה לא שלו.
3. אחר כך הוא מגיע לקצה, ומבין שכל המציאות זה הוא, וכל הרצונות של המציאות זה הוא, ואז הוא
בעצם, חווה בחירה חופשית.
וזה שהבין שהוא בסרט מצויר, נכון שאתה בסרט מצויר, אבל… בקצה אתה מבין שאתה גם הצייר.
אתה בתוך חלום של עצמך, גם אתה החולם, וגם אתה בתוך החלום.
וברגע שהאדם חווה את המציאות הזו בו זמנית, ואין לו פיצול אישיות, דהיינו הוא לא מפצל את עצמו, כי אנשים רגילים בטוחים, שהם זה הם, והמציאות זה ישות אחרת, והם לא מבינים מה הקשר בין זה לזה, זה נקרא שהאדם סובל מפיצול אישיות.
אבל על ידי שהאדם מחפש את האמת, משתמש בשכל לחפש, מה זה אומר? דהיינו מחבר את שתי הישויות האלו לישות אחת, מחבר את הכוח הראשון הסיבה הראשונה שמניעה את כל התהליכים
ויש גם את הישות הסופית שזה האדם עצמו עם הלבוש שלו הגשמי בתודעה המצומצמת.
וכאשר האדם מבין את זה, אז הוא גם חווה את זה, ואז הוא נהנה מהמציאות!!
כי אז יש לו את הפרספקטיבה שהוא בתוך הסרט, וגם, את הפרספקטיבה שהוא הצייר.
ואחדד יותר מזה, שמי שהולך יותר רחוק מזה, הוא מגלה שגם הצייר עצמו, הוא בתוך סרט מצויר.
גם אלוהים הוא דמות של ישות גדולה יותר, בשכל הגדול יותר הוא ההבנה שהצייר והציור והישויות שבתוך הציור, הן ישות אחת.
ואז אין את השאלה של יש בחירה, אין בחירה, וכו'.
ואז יחיה חים טובים באמת.
לחיות בסרט, דמות מצויירת או הצייר של הסרט? יש או אין בחירה חופשית לאדם? מהו סוד האושר?
