ארכיון רשומות מאת: אריאלה פרינץ‏

ברוח התקופה, מלחמת "גוג ומגוג",
כביכול מדובר על מלחמה שתתקיים באחרית הימים בין העמים וכו'..
ובעצם מלחמת "גוג ומגוג" מתקיימת כבר עכשיו בלהט ובעוצמה, והמלחמה היא בכלל בראש שלנו, בראש של כל אחד ואחת,
המלחמה היא הפראדוקס הקיים בתוכנו מצד אחד ידיעה פנימית שמעבר למחשבה של אחדות ומנגד תחושה חזקה של פירוד של נפרדות, של שוני בין אדם לזולתו וחוסר התאמה ושייכות…
והרצון לאחד את בין חוויית הנפרדות להוויה של אחדות אחת, כיוון שבמהות אנו אחד שלם,
הזמן הזה של שינוי התודעה והרצון לעבור לתדר כביכול חדש (כי הוא לא באמת חדש הוא תמיד היה קיים רק מוסתר),
הרצון והנסיונות לקלף את הקליפות הללו של חוסר ההבנה שגם הנפרד הזה הוא חלק בעצם בלתי נפרד מהשלם..
נראה שזה עושה לאנשים משהו כמו קצר במוח,קצר במערכת העצבים, קוצר רוח ועל כןנראה שיש כל כך הרבה סוגים של הפרעות נפשיות נכון להיום.
וכן גם רוב מערכת החינוך כבר לא קשורה לעידן הזה ופועלת לפי עולם שנעלם, ומפילה אשמה על התלמידים וילדים שהם מופרעים בעוד היא כמערכת מופרעת לרוב בעצמה.
הכל מואץ בחוץ כמו בפנים וחייבים לשחרר את התודעה הישנה ולהמשיך הלאה לכאן ועכשיו וזה לא פשוט להרבה מהאנושות וגורם לקרבות וקורבנות בין אדם לאדם ובעיקר לאדם בינו לבין עצמו…
וזוהי המלחמה האמיתית, "גוג ומגוג" זו בדיוק התקופה, המלחמה הפנימית ובכלל לא החיצונית.
עשו עכשיו שלום עם כל הקונפליקטים שבתוככם, שלום עם עצמכם, כי כל המלחמות שבחוץ הן חלק בלתי נפרד מכם וחלקים הדוקים שלכם.
כך שאם תנצח/י עם עצמך, כי זה רק בינך לבינך, וניצחת את כל המערכה כולה…
המשך חג שמח לכולנו, אהבה והצלחה♥

הכוח העוצמתי והחזק ביותר בעולם אינו יכול להיות מוגדר.
אין אפשרות להגדירו, כיוון שאם יהיה ניתן להגדירו אז הוא כבר לא הכי חזק..
כיוון שתמיד דבר המוגדר, יהיה משהו אחר שמגדיר ומתאר אותו וזה, יחשב חזק ממנו.
אם לא היה חזק ועוצמתי ממנו לא היה יכול להגדיר ולהסביר את ה"דבר" הקודם לו עצמו…
הכי קרוב להגדרה אם מנסים להבין את שאינו נתפס בשכל רגיל,
זו ההגדרה או המילה "אין"… או "כלום"…
הדבר שאיננו ולא כלום, מכיל ויוצר ובורא הכל מכל…
מתוך *האין* שאינו מוגדר, אפשר לברוא ואכן נברא עולם שלם של הגדרות ופרשנויות,
וניתן להמציא רעיונות וכוחות ויקומים ועולמות על עולמות …
מה שזה גם אומר שכל מילה, כל יצירה, כל דבר בעולם, הוא עולם בפני עצמו.
ויש שקוראים לו עולם קטן המכיל את העולמות כולם.
מצד האמת, *אין*, הוא הכוח החזק ביותר, וכל "דבר" קיים, כל "דבר" מוגדר,
אחד הוא עם אותו הכוח, ה*אין דבר* המהווה את כל הדברים כולם.
וזה לכשעצמו, מביא אותנו להבנה, שאין באמת כח חזק מזולתו בעולם..
ב"אין", הכל כבר קיים תמיד, כשיש "אין", הכל כבר ישנו..
ובמקביל גם נובע ומתהווה כל רגע מחדש מאותו הכח האחד, ה"אין" עצמו.
יש ואין הם אחדות אחת, זה הכל אחד המשחק משחקים עם עצמו,
ובורא כביכול צורות שונות ומשלה באשליות, שאלו האשליות,
הן הצורות השונות ואינסוף עולמות ממה שהוא בעצם נעלם, ההעלם שלו מעצמו,
עולם ומלואו..
סיכום:
~האין – מהווה את כל היש, הווייתו של כל שישנו..
מעולם לא נפרד מדבר, מזולתו ומעצמו,
כי לא באמת יכול היה להפרד מעצם קיומו, הרי הוא בכלל אינו..
ועל כן, תמיד ~היה ~ הווה ~ ויהיה~
כמו שנאמר, יש מאין..
הפלא ופלא, עולם כמו קסם תמיד הווה, מתהווה ויבנה..

וְהִתְהַוּוּת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַטומְאָה
הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד
כִּי הָרָע הוּא נֶגְדִּיּוּת
לְמָשָׁל, כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע
וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּך נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב
'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב'
כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּך רַע
כִּי יִהְיֶה אָז כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב
כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד (רבי נחמן ברס♥)

היו ערניים, היו מודעים למחשבות שמתרוצצות לכם בראש וזה יאפשר לכם לשנות לחלוטין את השעה הקרובה, את היום שלפניכם, ואם ממש תרצו ותתמידו, זה ישנה את צורת חייכם..
חלק מהיות אדם מודע, זה אומר לשים לב למחשבה.
נניח שהתעוררתם בבוקר, ואתם מוצאים את עצמכם מבואסים עם הקימה זה אומר שעברה לכם בראש מחשבה על סיטואציה מסויימת, שאתם מגדירים וחווים אותו בחייכם כדרבר רע, או לא נעים, ובלי לשים לב מפתחים את אותה המחשבה, את אותו הרעיון ומצמידים לו וממגנטים לו עוד ועוד סיפורים שהיו קשורים ושעדיין נדמה לכם שהם קשורים לאותו הנושא המכאיב לכם, וכך אתם נזכרים בעוד אנשים שקשורים בדבר ומתחילים לחפור שם בראש שלכם, וגם אם אין עוד אנשים בסיפור, אז אפשר להיתקע עם המחשבה המעיקה ולהרחיב אותה ולא לצאת ממנה.
וכך בלי להיות מודעים, הרסתם לעצמכם את השעות הקרובות, את היום שבפתח, ואם זה מנהג קבוע ללא מודעות, כך יכולים לההרס חיים שלמים.
יש מן תחושה והרגשה ששקועים עמוק בבוץ, אבל זה רק מרגיש שזה עמוק בבוץ, וזו עכשיו רק תחושה זמנית, והמצב באמת לא בהכרח כך.
מי שיתבונן יבין ויראה, כי כל רגע הוא חדש, כל רגע יכול להיות לחלוטין חדיש ומחודש, ומי שיכיר בכך יבין גם שיש אפשרות לשנות.
ומי ישנה? אתם הם אלו שתשנו, רק היו ערניים וקשובים מה אתם ממגנטים ולמה אתם מתמגנטים. מחשבות, מתרוצצות תמיד, מחשבות הולכות ובאות והן לא קשורות אליכם, או יותר נכון, הן לא חייבות להיות קשורות אליכם. הן נקשרות אליכם ברגע שעוברת מחשבה ואתם נתפסים בה ולא משחררים אותה, אתם לוכדים אותה ובאותה המידה היא לוכדת אתכם..
אתם יכולים לאחוז בה ולהפוך אותה לאמונה ולחלק בלתי נפרד מהיום שלכם ומהחיים שלכם, ואתם יכולים להרפות ממנה ולשחרר אותה, כן, כך, לשחרר ממש.
ברגע שאתם מודעים למה שקורה אתכם בפנים, אתם הבעלים ליומכם, וכמו משל לספנים של ספינה, ספינת חייכם שלכם, אם תרצו תוכלו לבחור לאחוז בהגה הספינה ולהטות אותה חזרה למסלולה באם סטתה, שזה אומר להחליף מחשבה, לבחור נושא שכן תרצו שימלא אתכם ואת תוכן יומכם, ואם תבחרו ותרצו, את נושא המחשבה שאתם עכשיו בוחרים תפתחו, תרחיבו, ותיישמו אחרת לחלוטין את היום שלפניכם ואת הימים הבאים שלכם.
זוהי בסך הכל אפשרות, והיא קיימת עבורכם כמתנה לחיים.
ולאחוז בהגה זו עבודה שלפעמים יכולה להיות גם קשה, וזו לקיחת אחריות להתנהלות חייכם לכאן או לכאן, לפחות אתם יודעים שאתם נותנים לעצמכם צ'אנס ומנסים.
ותמיד יש גם את הצד השני… לאחוז בהגה אתם לא חייבים, אפשרי גם להסחף או לנוע לכאן ולכאן עם הגלים, עם החיים, רק שימו לב שאתם לא מתלוננים אם נלקחתם למקום בו אתם לא בהכרח חפצים, זכרו שזו היתה בחירה שלכם לא לאחוז בהגה ועל כן אתם מקבלים את כל המופע, כל מה שבדרככם נקרה..
ולהיום, אני מאחלת לנו ים נוח ומזג אויר נפלא ♥

….וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר פּוֹגֵם בְּאֶחָד, כִּי הַשֶּׁקֶר רָחוֹק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל
עַל כֵּן מְסַלֵּק הַהַשְׁגָּחָה עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר
וּמַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר הַבְּרִיאָה מִקּדֶם הַבְּרִיאָה
שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה כַּנַּ"ל
אֲבָל עַל יְדֵי אֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב
עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְאָז הַכּל אֶחָד (תורה ח"א ליקוטי מוהר"ן רבי נחמן ברסלב)

אני רוצה להעלות את הנושא "הכל אחד", מהות אחת לכל, אין הבדל בין מהות למציאות המתבטאת באינסוף גוונים וצורות רעיונות ופרשנויות וכן הלאה הגדרות על הגדרות..
ועכשיו אני יעלה את זה ממקום של אנשים הסובלים מחרדות, מפחדים שונים, וממקום התבוננות של נפרדות בין כל הדברים וחווית עולם של סיבה ותוצאה.
ומצד מי שהם מגדירים אותו כנפרד: "אלוהים" או "אחדות" כי מצד האמת גם כל הדברים השונים זה מזה, כל עולם הנפרדות, אין נפרד הוא מ"אחד" שלם, מ"אלוהים" מה שרוב האנושות כן נוהגת להפריד, כלומר נדמה שיש אלוהים אחד שם רחוק ממך, או מה גם אומרים "הוא" בתוכי, בתוכי יש אחדות עם האלוהים האחד, אבל זו עדיין הסתכלות נפרדת.
כלומר יש אותך, ואת האלוהים בפנים או בחוץ, או גם וגם, אך עדיין, זו לא הוויה אחת.(מה גם שאותה הסתכלות נפרדת היא חלק שלם ובלתי נפרד מאותה הוויה).

במצב הזה, שההוויה היא כחוויה של נפרדות ולא ידיעה של אחדות כל הדברים כשלם.
הבן אדם ירגיש תמיד שהוא בחסרון כלשהו, ירגיש פחד או חרדה כלשהי ובעוצמות שונות, כל אחד לפי מצב המודעות שלו או עוצמת האמונות בהן הוא אוחז שהדברים אמורים להיות במציאות הזו כך או אחרת בדיוק כפי שהוא מאמין, וככל שהאחיזה באמונה חזקה יותר, כך החרדה גדולה יותר היה והוא חווה שהמציאות היא לא כפי שהוא מאמין שהיא אמורה להיות.
כמו לדוגמא אדם נוצרי דתי הדוק המאמין בברית החדשה ובישו כמשיח, יהיה חרד ביותר ויסבול כשיראה אנשים חילוניים או מדתות אחרות, שאינם מאמינים בדת או ברעיון שהוא מאמין בו.
ומכאן אני עוברת לאנשים שסובלים מחרדת כישלון, או פחדים שהם לא יצליחו ולא מצליחים בחיים שלהם שזה יכול להתבטא במובנים רבים, אך בחברה שלנו הפחד מתבטא יותר ברמה הכלכלית, תעסוקתית או זוגית.
כלומר אם את/ה לא עשיר, או אין לך עיסוק ש"נחשב", או אינך בזוגיות, אז כנראה שמשהו דפוק אצלך ואין הרבה סיכוי שתרגיש טוב בעולם הזה, במציאות הזו.
כלומר, בלי שתשיג את כל אלו או ש"תצליח" לפחות באחד מהם כמו שצריך, אתה נידון להחשב כישלון ולסבל כל ימיך..

כל הרעיון הנ"ל והאמונות האלו, מי שיותר נאחז בהם חזק, סובל מחרדה גדולה יותר ומפחדים קיצוניים יותר שרק הולכים ומתגברים, ושאין להם כל אחיזה במציאות או מצד האמת. אך מצד השקר ומי שמאמין בו, הרעיונות והאמונות הללו כל כך חזקות, עד שאלו הופכים לאותו האדם למציאות מחוייבת, וכך חייו הופכים לגיהינום, למרים ולאומללים.

וככל שהוא ינסה להשיג או להצליח בדבר זה או אחר ולא בהכרח ישיג אותו, הוא יהיה אומלל עוד יותר.

הסבל כן יכול להפסק אצל אותו אדם שסובל, ברגע שהוא יגיע למצב מעורער קיצוני כזה או אחר ברמה הגשמית או הנפשית, והוא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כנות, ולהתבונן בתוך עצמו פנימה עם חשיבה מעמיקה, ויבדוק, מה הוא באמת רוצה מהחיים שלו, האם מה שהוא מבקש לעצמו או מאמין בו וחושב שכך אמורים להיות פני הדברים, האם זה מה שייתן לו את מה שהוא שמבקש לעצמו? האם זה מחוייב שהמציאות דורשת את אותם הדברים שהוא כל כך מאמין ואוחז בהם.. האם כשישיג את מבוקשו זה מה שיספק אותו באמת? או שיתכן וימשיך לסבול מבפנים ולא משנה מה המצב החיצוני שלו, ומה גם שאם השיג שמחה פנימית לזמן מה או שלווה, האם זה יכול להישאר כך באופן קבוע בלי להשתנות?
האם זה הגיוני או חכם לרצות לאחוז בתחושה הזו שהרצון הזה לכשעצמו כבר משאיר אותך בפחד שזה יעלם לך..

אני טוענת שמי שחווה סבל עקב חרדות ופחדים, ישאל את עצמו מה האמת האובייקטיבית ולא הסובייקטיבית לפי הרצונות והאמונות והפרשנויות שלו לעכשיו, שממילא משתנים כל הזמן, אלא כאן ועכשיו,ישאל את עצמו מה האמת?
האם זה מחוייב שמה שהוא מאמין או חושב שככה צריך זו אמת?
וכשיקבל את התשובה, ויתעקש להכיר בה כל רגע ורגע מחדש, יזכה להתקרב לאחדות כל הדברים,ולחוויה של שיוויון, והאחיזות השקריות באמונות שאינן משרתות את הטוב הגבוהה שלו יתרופפו או ייעלמו לחלוטין, וכך יוכל לזכות לחיות את המציאות בפשטות,זו הזכות לחיים ללא פחדים מדומים, ולשקט נפשי אמיתי..

מבחינת המציאות העכשווית, אתם כרגע מושלמים כפי שאתם.
המציאות משתנה ואיתה גם אתם משתנים ויש בכם היבטים אינסופיים.
יש בכם גם מגרעות, חסרונות וחולשות, ועם כל אלו, אתם שלמים ומושלמים תמיד.
אז אם זה כל כך מושלם אז מה הבעיה? שוב, מצד האמת אין באמת בעיה, הבעיה היא מצד המקום או העולם של הסיבה והתוצאה בו אנו חווים נפרדות, חווים שונים זה מזה ומכל דבר שהוא לא הזהות האישית שלנו. ברגע שישנה החוויה הזו, יש מן הסתם גם טוב ורע, ישנם דברים שאני מחשיב אותם לטובים, וישנם דברים שאני מחשיב אותם לרעים…
מהמקום הזה נוצרות בעיות בעולם הנסיבתי, כיוון שבין היתר הכניסו לנו שאנו חייבים להיות הכי טובים שיש, הכי מוצלחים, והכי יפים וכדומה, שזה לכשעצמו מגוחך, כיוון שמי החליט מה טוב או מוצלח או יפה או נכון, הרי תמיד זה בעיני המתבונן או בעיני זה שהווה את עצמו כמוצלח וטוב או לא מוצלח ולא טוב.
וברגע שישנה החוויה של הנפרדות באופן קיצוני יותר, חוויה של שוני גדול בין דבר לדבר, אז תמיד באופן טבעי יהיו דברים מסויימים שנחשב בהם טובים יותר או פחות, מוצלחים יותר או עלובים, וכל ההיבטים האלו מושלמים כפי שכתבתי בהתחלה, וגם משתנים בעצמם, יש תקופות מסויימות שחשבתם שאתם מאד חכמים נניח, ותקופות אחרות תחושו טפשים בדברים מסויימים, אלו אינם דברים קבועים, אלא אם כן מקבעים אותם ומשרשים אותם, אז זה פחות מקבל גוון של שינוי, למרות שעדיין משתנה..
הרעיון הוא להיות שלם עם כל החסרונות הללו, עם כל מה שיש או מה שאין וכמו שאומרים: ועם זה לנצח ולהרגיש בעולם היחסי, מה שיותר טוב.
ונחזור שוב לבעיה כביכול, היא נוצרת ברגע שבן אדם מתעקש לחשוב על עצמו שהוא מושלם, אך מושלם ללא חסרונות, ומושלם ללא חסרונות זה דבר שאינו קיים, אינו בנמצא, כיוון שכל דבר שקיים ובנמצא, תמיד יהיה עם החיסרון של מה שהוא לא מזדהה איתם, וזה לא קשור לטוב או רע, אך רוב האנשים לא מוכנים באמת לקבל ולהכיל את החסרונות שלהם כפי שהם ולראות בזה כחלק מהשלם, מושלם, ואז הם מנסים בדרכים שונות להחביא את מה שהם חושבים שהוא חסרון ושזה דבר רע, ועצם המחשבה שזה רע להיות עם חסרון מכניסה ללופ ולתסביכים יותר ויותר גדולים עד שקשה מאד לצאת מהם ולראות מה האמת.
והאמת שכולם עם חסרונות כמו גם עם יתרונות, ואין צורך לברוח או להחביא את זה, אפשר לבחור לעשות שינוי אם חסרון כלשהו מפריע לכם, אך מתוך הבנה בהירה, שזה בסדר גמור להיות חסר את אותו הדבר.
ההשלמה הזו עם החסרון, גם תביא לכך שתהיו פחות תלותיים במישהו אחר שתדרשו ממנו להצביע כל הזמן, בלבד על היתרונות שלכם כדי שיחזק לכם את מה שאתם רוצים להאמין בו, אפשר להגיד"יחזק את האגו", יחזק את האמירה שאתם רק צד אחד של המטבע ולא המטבע כולה על כל גווניה, וזה דווקא גורם לעוד נזק ומחזק מבפנים את התחושה שמשהו כאן לא בסדר איתי,למרות שכלפי חוץ משחקים כאילו הכל בסדר ומושלם, אבל לא באמת חושבים או מרגישים ככה.
כי אם מראש מצליחים לקבל שיש גם דברים שלא בסדר איתי,כלומר אני לא מוצלח בהכל בדיוק כמו שאין לי כאדם כנפיים לעוף עכשיו, וזה מושלם כפי מה שזה, אז אין שום בעיה ואין צורך במשחק מחבואים עם עצמכם או עם אחרים, או בשחקני חיזוק חיצוניים שיאשרו לכם שאתם טובים ומושלמים כפי שאתם מדמים להיות, אלא אתם בפשטות יודעים שאתם מגוון רב של היבטים והפכים.
אתם שלמים עם מי ומה שהנכם שזה אתם.
ככה, פשוט מושלמים..
♥

נאמר שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך..
הבוקר היתה לי שיחה עם חבר, שיחה פשוטה תכליתית עניינית, לא איזה חפירות דרמתיות רגשיות..
לאחר השיחה חשבתי על כמה משפטים שנאמרו לי, וישר קפצתי בתוכי למחשבות שאולי זה נאמר נגדי, ואולי לא אוהבים אותי מספיק, ועוד מחשבות נהדרות "בעד" עצמי…
מכיוון שלרוב אני בראש ובראשונה עושה התבוננות מודעת, ומה האמת כאן, מייד איפסתי בראש את המחשבה והפרשנות המעוותת שמשהו כאן נאמר כביכול כדבר שיכול לפגוע בי וכדומה, וראיתי את המשפטים בדיוק כפי מה שהם ללא כוונה רעה או טובה, אלא פשוט אמירה עניינית ולא אישית. מה גם שמייד הצלחתי להסיט את הפרשנות לצד השני, שזה בכלל אולי אומר שמאד אוהבים אותי, וזה הכי לטובתי ובעדי שיש..
אני מעלה את הנושא הנ"ל מכיוון שיש לי שיחות רבות עם חברים כמו גם עם לקוחות, ולפי מה שאני נתקלת יש לרוב האנשים את הנטייה לקחת משפטים סתמיים או ענייניים שנאמרים להם, ולעשות מהם סלט אחד שלם, ולתת פרשנויות דרמתיות כאלו ואחרות בלי שום קשר למה שנאמר.
מה שאני מנסה זה פשוט לפקס אותם על המציאות, האמת הפשוטה של מה שנאמר, והאם מחוייב שהכוונה הייתה כזו ולא אחרת, והאם הם בטוחים שמה שהם מפרשים, זו הייתה כוונת המשורר או שאולי הם ממציאים סרט משלהם, אמנם מעניין ביותר אני חייבת לציין, אבל בהחלט סרט בדיוני.
ומי שיהיה מספיק כנה עם עצמו, יבין שהפרשנות היא לפי מה שנוח לו לחשוב, או לפי מה שהוא רוצה לחשוב או רגיל לחשוב.
ומי שרגיל לקחת את הדברים לכיוון השלילי שמדכא אותו, ימצא את עצמו לרוב בחשיבה שלילית ופרשנות שמורידה אותו במקום פרשנות חיובית, או להשאיר את הנושא ניטראלי לחלוטין, לא חייבים לפרשן כל דבר שלא בטוחים בו..

וגם אני אומרת, אם כבר אתם מפרשים, אז בכייף, לכו כבר על הפרשנות שמצמיחה ומעודדת אתכם ומרימה את מצב הרוח, ולא להיפך, כמו שאומרים, אם כבר, אז כבר! (אלא אם כן ממש כייף לכם להתעקש ולבאס את עצמכם כל פעם מחדש ולפרש דברים לרעתכם)…
מה גם שבאותו העניין, ניתן לשים לב שמישהו אומר לך משהו ואתה בטוח שזה מרמז על כך נניח שהוא/היא רוצה עכשיו משהו טוב שקשור בך, או שהוא/היא מעוניין בך. בהרבה מקרים שוב, זו רק פרשנות של אותו האדם שבעצמו רצה משהו ממי שדיבר איתו, ואז הוא גם נכנס לסרט אחד שלם ועושה סלט מאמירות פשוטות וענייניות.
במקרים כאלו, שיש כל מיני מחשבות לכאן או לכאן, אני ממליצה לשאול את אותו האדם שהיתה איתו תקשורת, האם הוא התכוון למה שאתם חושבים שהוא התכוון. מהתשובה או מהשיחה איתו כבר תוכלו להבין שאף אחד לא ניסה באמת לפגוע בכם, או בנושא השני, שאין לו עניין כזה או אחר אתכם..
ולסיכום, המשפט הראשון שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך היה שנעשה עם עצמנו טוב, ולא נפרש דברים שנאמרים לנו באופן חשוך ושלילי, אלא נסתכל על הדברים כפי מה שהם, ואם כבר חייבים לתת פרשנות, אז תאירו עם עצמכם, תראו את האור והטוב שבכל משפט שנאמר או סיטואציה קיימת, האירו את המקומות של כאן ועכשיו שהם ניטראליים, באיזון.
ולמי שיש נטייה להפוך את המצבים חייו או האמירות שהוא שומע לשליליות ומורידות, יש את האפשרות כאן ועכשיו ממש להפוך את כל העולם, ולהסתכל מזווית חדשה לחלוטין ולהרגיש טוב באמת. זו בחירה שלכם לאיזו זווית להטות את הכף.
ומי שבאמת רוצה להרגיש טוב ולהפסיק לפחד שהדברים הם נגדו לרוב, יעשה את העבודה של להאיר מחדש על המחשבות, להתבונן ולחדש את התפיסה בראש.
מספיק להאיר אור קטן על מחשבה חשוכה, ומייד יוצאים מן האפילה..
שיהיה המשך יום אור מופלא..
♥

ברגע שאנו נמצאים בסיטואציה כלשהי בחיים, ולא משנה מהי אותה סיטואציה ואם נחשבת היא לטובה או לרעה בעינינו, ברגע שנאחז בה ונחייב אותה, זה השלב בו אנו מביאים על עצמינו סבל וכובלים את עצמנו לדבר מסויים אחד בצורה מקובעת אחת שזה גם מה שמכניס אותנו לפחדים, ולא מציאותיים בהכרח.
לדוגמא, נניח אדם במצב כלכלי לא טוב ויחד עם העובדה הנוכחית הוא מתעמק בבעיות שלו בעקבות המצב ומכניס את עצמו ללופ שאומר שהמצב הבעייתי הוא מחוייב, והוא נאחז במחשבות המפחידות וכך מגדיל ומקבע את הסיטואציה שלא היה רוצה להיות בה ופשוט סובל. וזאת במקום להבין שהמצב הזה הוא ממש לא מחוייב אלא רק אפשרי לרגע הזה, ולכן אפשרי גם שמהר מאד המצב ישתנה ויתהפך לכיוון של שגשוג ורווחה. זה לא סותר את זה שהוא אמור לפעול בנידון ולעשות מעשה, רק שחובה עליו להשאיר את הראש גמיש ופתוח להבנה שזה לא מחוייב המציאות המצב הנוכחי. ככל שנאחזים ומחייבים את המצב, כך נשארים יותר זמן תקועים באותו המצב.
וגם ההפך, נניח אדם שטוב לו, יש לו עסק משגשג ומאד טוב לו עם השותפים, היה ויחזיק בראש שלו שזה חייב שתמיד ישאר ככה ויאחז בהצלחה, כלומר הראש יהיה מוטרד מכך שחייבים להשאיר את המצב כפי מה שהוא, גם הוא סובל כיוון שהמחשבה שלו מקובעת ואינה גמישה לשינויים שיכולים להתרחש, ועל כן כל שינוי יכול לערער אותו, ובטח ובטח שלא יצליח להתמודד עם מפלה כלשהי ולהתרומם ולהמשיך הלאה. וכך, בכל נושא.
על כן, ברגע שאדם מודע למציאות שלו הפרטית והכללית שהכל אפשרי בה ושום דבר לא מחוייב שישאר ללא שינוי שזה דבר הגיוני ופשוט להבין אך קשה ליישום אצל רוב האנשים ברמה המודעת והיום יומית וזה מכל מיני סיבות של פחדים,ישנה הדחקה שהכל משתנה כל הזמן. ואז כשזה משתנה מעצמו החוויה קשה הרבה יותר.
לכן אני ממליצה שכל אחד יתבונן בחייו ברגע הזה ויודה ויהיה שלם עם המצב ברגע הזה גם אם הוא לא פשוט, בטח שיש מה ללמוד ולקבל מאותו מצב. וגם אם המצב נעים וטוב להודות ולזכור שזה מה שיש כרגע בלבד וברגע הבא יכול להשתנות והשינוי הזה הוא מבורך ומושלם כפי מה שהוא.