כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד

"

אני שוב מגיבה, כי הנושא עלה בי שוב כשקראתי היום בתהילים פרק פח' המתאר את סיבלו של דוד .

כדי לחוות שהכל מושלם צריך לחוות שהכל לא מושלם. ולומר כדוד המלך "כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו, נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל….עיני דאבה מני עני קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי, הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה, היספר בקבר חסדיך אמונתך באבדון… למה יהוה תזנח נפשי תסתיר פניך ממני…."

הוא לא מנסה לצאת מהמצב בשינוי מחשבה אלא בתפילה לאלוהים שכרגע ניסתר ממנו בה הוא משטח את מצבו והרגשתו לפני בוראו. כאשר הוא מתחבר בתפילה הוא מקבל ישועה וההסתרה חולפת.

לפני שעברנו כל מה שצריך לעבור בכל שלב או מדרגה יהיו לנו גילויים קצרים. מאמצים לומר לעצמינו הכל מושלם, או להתבונן פנימה, יועילו לזמן קצר. ככל שהאדם מתקדם הניסיונות קשים יותר ויראו לו שהוא לא יכול לומר על המצב שהוא טוב, רק אם יוסר ההסתר בתוכו ויתגלה בו האור.

הבורא ברא נברא , ולעולם נהיה נברא, כלומר חסר, רצון, כלי, המתמלא באור אלוהים.

ברור שאלוהים מתגלה בתוכינו כמו גם הכלי. השפה שאנו משתמשים בה נשמעת חיצונית כמו בתנך, אולם הכוונה היא לחוויה הפנימית עם הבורא.

ברור שכשההסתר הופך לגילוי נראה שהכל היה חסד. עבודת האמונה נמצאת במצבי ההסתר.

אלוהים נותן לנו לחוות יום יום מצבים שונים, שבהרגשתינו הם טובים או רעים.

הוא לא רוצה שנכניס את עצמינו להגדרות וחוקים שם אנו ניתקעים ועובדים אלוהים אחרים.

הוא נותן לנו לזהות ולהכיר את הכוחות הפועלים בתוכינו ולהבחין ביניהם.

אי אפשר לעלות לקומה עשר לפני שעלינו קומה אחת שניים שלוש וכו'.

אני רוצה ונותנת לבורא להוביל אותי יום יום לאותן מחוזות מחשבות רגשות שהוא רוצה שאהיה בהן. גם אם ארגיש התנגדות שגם את זה הוא מראה לי , אני יודעת שאלוהים רוצה להוציא מהמצב את הדבר הטוב ביותר.

ולפעמים מפילים אותנו רחוק ומראים כמה אנחנו רחוקים, ומראים לנו ששום מאמץ אישי לא יועיל חוץ מלהרפות ולחכות לישועתו, כדי להתחבר שוב לאחדותו.

אין כללים חוץ מההויה של הבורא המנהיגה אותנו יום יום .לכן את מה שהיה אתמול זה לא שייך להיום . כל יום נהיה דף ריק למן חדש, כמו המן במדבר שניתן כל יום מחדש לפי הצרכים המיוחדים של כל אחד באותו יום. ואם הוא יראה מחר או בעוד רגע אחרת, נהיה שם כי זה רצונו והוא יראה איך להתיחס ומה לעשות.