(אריאלה פרינץ, טיפול ייעוץ והדרכה להתפחות אישית)
בכדי להרגיש טוב, לחיות חיים טובים באמת, בתחושה פנימית קבועה שאינה משתנה ואינה תלויה בשינויי מזג האוויר ומצבי הרוח החיצוניים שבדרך קבע משתנים, לשם כך, עלינו לשאוף ולנסות להגיע לשורש, להיכל של המצבים כולם.
להתקלף מכל השכבות המגבילות, שכבה ועוד שכבה עד שנגיע להבנה של מהות אחת שלמה, שורשם של הדברים כולם.
במהותו של השורש, ישנה ידיעה  אמיתית גבוה, ידיעה זו מספקת ומאפשרת לאדם, את כל החוויות כולן.

ובכדי להגיע אל חוויית כל החוויות, אל הטוב האמיתי הזה, שהוא מעבר לטוב המוגדר,
מלשון גדר ומגודר,
בכדי להגיע למקום הטוב שחובק ונמצא עוד לפני הגדרת הטוב והרע המוכרים, עליכם להתבונן פנימה לתוך עצמכם, להכיר את עצמכם,לנסות להבין עד היסוד את המציאות בה אתם חיים,
ולבדוק מי באמת אתם.
תגלו, שבכל אדם ואדם, נמצאות כל התכונות הקיימות בעולם כולן.
ובכל תכונה, יש גם את הטוב שבה וגם את הרע באותה המידה..

על כן, כשמנסים למצוא את נקודת הטוב שבאדם או נקודת הרע, חייב שימצא.
ובסופו של דבר מי שבאמת ירצה, ימצא עוד "נקודה" מהותית אחת, מעל הטוב והרע,
נקודת אור חובקת ממלאת ומקיפה,
היא נקודת האחדות, המאחדת את הטוב והרע, אצלה אין טוב וגם אין אצלה רע,
אלא הוויה פשוטה אחת ללא הגדרה.
לחיות טוב באמת, הווה אומר על ידי התבונה, להגיע לאותה הנקודה,
שאצלה הכל כולל הכל, עבר הווה ועתיד מתאחדים,
ומתהפכים לטובה…

בין הבנה לחוויה של פחד, חרדה ואפילו דיכאון, יש הבדל,   אבל זה רק עד שיש סנכרון מלא בין החוויה להבנה,  שזו אחדות!
כל עוד אדם מבין בשכל שלו דבר מה מצד ההגיון, שמשהו אין סיכוי שזה יקרה,  אבל בחוויה תחושה או רגש הוא חווה שזה הולך  לקרות וחייב להיות שזה יקרה  כך למרות שאין כל הגיון (שוב, מבחינה  יחסית, לא מבחינה מוחלטת) והוא בטוח שהוא צודק.
כמו למשל אדם חושב שהוא יכול לעבור דרך קירות, והוא יעשה מדיטציה ימים שלמים ויתכוונן לעבור דרך הקיר, בסוף הוא יאמין שהוא יכול, וינסה לעבור דרך הקיר ויחטוף מכה… (מצד המוחלט יש מצב לעבור דרך קירות, כמו  בשינה וכד', מצד המוחלט עוד רגע אני גם מתחילה לעוף עם הגוף הגשמי….).
מדובר על התבוננות בכל חוויה שנדמה לכם שאתם צודקים ואפילו חייב שאתם צודקים, למה? כי ככה אתם מרגישים, אבל אם תפעילו את השכל הפשוט, תבינו שזה לא כך באמת..
זה כמו שמישהו מפחד שיש משהו שהולך לאכול אותו איזו מפלצת משונה והוא מתחיל להרגיש פחד ולחוות תופעות שונות מעצם המחשבה,  אבל אין שום מפלצת משונה שהולכת לאכול אותו ואלו רק דמיונות.  כאן זה המקום בכל דבר להפעיל את השכל הישר,  האם זה באמת כך?  למרות שאת/ה חווה שזה כך, האם זה מחוייב?
כך כל דבר שמתבוננים בו, חוקרים ובודקים, וכך החוויה מסתנכרנת עם השכל ועם ההבנה, ויוצאים מעולם הדמיונות למציאות של שוויון! חוויה-הבנה כאחד.

מי שיתבונן בתוכו, יבין קודם כל ברמה הפשוטה ביותר שהיה ויש בו שנאה כל כך גדולה, מן הסתם חייבת שתהיה בו אהבה גדולה ביותר, הלו היא צידה השני של מטבע השנאה.

ומי שיפעיל את שכלו ויתבונן יותר לעומק, יראה בעצם שככל שהשנאה גדולה יותר, ככה גם האהבה שלו גדולה יותר רק שהוא אינו מודע לה כרגע.

חוויה של דבר מסויים אם היה ניתן לאומדו, היה ניתן לראות ולהבין שההפך הגמור של אותה החוויה קיים בתוככם כרגע ואף תוכלו לחוות אותו בזה הרגע, וזה יקרה אם תבינו שבתוך העולם היחסי, מחוייב שיהיו שני צדדים למטבע בכל נושא שהוא, כמו כל היפוך הקיים בטבע ובמציאות בכלל, ומחויב ששני הצדדים של נושא אחד, יהיו שווים בעוצמתם ובגודלם.

רק שכל פעם אתם בוחרים מסיבה זו או אחרת, (או שזה קורה באופן אקראי, אך זה נושא אחר) לראות רק צד אחד כחזק ונכון ואמיתי יותר, בעוד אתם שוללים את ההיבט של הצד השני.

כך שמי שחווה שנאה כל כך גדולה, יתבונן פנימה ויגלה שבעצם אהבה גדולה מאד קיימת בתוכו, והיא אכן תוכל להתבטא היה ותאפשרו לעצמכם להודות בכך שאתם גם שונאים, וזה בסדר גמור לחוש שנאה כלפי ישות או כל המציאות, תחושת השנאה היא סה"כ עוד צורת ביטוי הקיימת במציאות, וככל שתתנגדו לה יותר ותנסו להתכחש לה, כך היא תגבר יותר ותבקש את מקומה.

כמו כדור שלג שמתגלגל וגדל..

פשוט אשרו והרשו לעצמכם את חוויית השנאה, אהבו אותה, קבלו אותה, הכילו אותה, היא אינה נפרדת מכם, אלא חלק מכם כשלם, רק עוד גוון מאינסוף גוונים וצבעים.

כשתתנו לה את מקומה מתוככם בלי לברוח ולנסות דרכים משונות להבריח אותה ולפחד ממנה, יתפנה לכם ובכם מקום עצום לאהבה

"מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". ספר איכה.

ובפרשנות חופשית שלי:

הווה אומר, ב"אחד", ב"מהות" אין הגדרה או פרשנות של:

זה טוב, וזה רע, זה יפה, וזה מכוער..

אלא ישנה מציאות אחת מלאת גוונים, צלילים

צורות וציורים ההווים הוויה מושלמת ושלמה.

לא טובה ולא רעה.

אלא זוהי הכלה "טובה" חדשה המקיפה וממלאת אותה..

מהוויה זו, או ממקום תודעתי זה בו זכה מי שזכה ומי

שיזכה, כאן נפתחת דלת חדשה, זו בעצם דלת שתמיד היתה קיימת

אך היתה נסתרת לזמן מה.

התודעה החדשה, היא הבוחרת, והיא הבחירה.

כשאת/ה אחד עם אותה תודעה, אתה מבין שכעת

אתה הוא שתתן לעצמך את הברכה, או את הקללה.

בידך הבחירה לקחת את המציאות

וכל דבר ודבר המוגדר בקיומה

ולהגדירו מחדש, לתת לו כרצונך הגדרה חדשה

כדבר טוב, או כדבר רע, בידך הבחירה

להסכים להיות בזוגיות טובה עם עצמך, עם בן / בת זוג דורש ממך להכיר בכך שיש בך חסרונות, וכן! יש חסרונות גם בכל אדם אחר בעולם, כל החסרונות כולם ביחד זה דבר מושלם (אך לא בזה מדובר כעת).

מה שקורה זה שהאדם רוצה לחוות גם את החופש, וגם את השלמות בלעשות את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אבל… הוא גם רוצה בו בזמן זוגיות! שמישהו אחר יאהב אותו יותר ממה שהוא אוהב אדם אחר, והוא גם רוצה בעצמו לאהוב משהו אחד יותר ממשהו אחר, ויש קונפליקט, כלומר כפי שאמר מי שאמר, אני רוצה זוגיות ולהרגיש בלי, זה כמו קפה ללא קפאין (-:

מה שגורם מצב כזה, שנשארים קרחים מכאן ומכאן, כיוון שהנה הגיע הרגע המיוחל, ומתאהבים או "נדלקים" על מישהו, ובוחרים את אותו אדם – כבן / בת זוג פוטנציאלים שיכולים להתאים, ואז אופס! איזו הפתעה.. נכנסים למלחמה הידועה, למקום שהחופש צועק: מה איתי? מה איתי? רוצה חופש!! ואז הקול שרצה ושיווע כל כך הרבה זמן לזוגיות, מתחיל להעלם (וזה יכול לקרות מהר מאד כפי שהרבה מכירים את הסיטואציה), כיוון שהקול המחפש ורוצה תמיד חופש, מוצא מהר מאד את החסרונות שיש בזולת – הווה אומר בבן / בת הזוג הקיים או הפוטנציאלי, והופך כל חסרון לדבר מחוייב ומוחלט ולמפלצת אחת גדולה, במקום לבדוק האם יש כאן באמת חסרון.

מה גם, שאם אדם החליט שהוא כן בעניין זוגיות, אכן עליו לקחת בחשבון שכפי שהוא לא כזה מושלם, ומן הסתם יש בו "באגים" למיניהם.. אז גם בן הזוג לא יכול להיות כל כך מושלם (ואם את / ה כן מושלם, אז אולי יש עוד מושלמים כמוך? הממממ..). כי אם תישאר המושלם והמיוחד היחיד עלי אדמות, אז קח / י בחשבון, שסביר להניח שזוגיות זה לא ממש הקטע שלך…

לאהוב אדם מסויים או דבר מסויים, הווה אומר שאתה מוכן לסבול עבורו, לוותר על חלק מהחופש שלך עבורו ועבור שניכם, על חלק מהרצונות והשיגעונות שלך, וכשקשה לך, לא לברוח אלא להישאר ולחבק דווקא במקום שקשה כל כך, כי ככה אתה רוצה, וככה בחרת! לאהוב ולהיות בקשר. וככל שתאיר אור על יותר קונפליקטים, כל הבנה והסכמה ופתרון מול בן / בת הזוג, רק תחזק את הקשר ואת האהבה.

לוותר על החופש ולחיות בזוגיות, יכול להיות גם משל למשהו כמו קורבנות בבית המקדש לאלוהים, כל "קורבן" מביא איתו טיהור והעמקת הקשר. ועכשיו עולה לי ההקבלה: להקריב, מלשון להתקרב!

בזוגיות, או מול עצמך או בכל מערכת יחסים במציאות, יש כמה אופציות להתמודד עם חסרונות של בן / בת הזוג, או של כל אחד / דבר אחר, בעצם סה"כ 3 אפשרויות:

1. אני רואה את החיסרון בבן / בת הזוג, לוקח / ת צעד או כמה צעדים אחורנית למקום של לא משנה לי מהחיסרון, לא חשוב אם פגעו בי או לא, כי הכל שווה, או הכל טוב ומושלם ממילא, או נהפוכו, הכל ממילא לא טוב בפרט ובכלל וממילא אוספים אותנו מכאן עוד זמן מה.. ואז לא עושים עניין.

(מן הסתם מי שבחר באופציה הראשונה, לא באמת בוחר בזוגיות, אלא בלזגזג בין זוגיות למה שטוב לי כאן ועכשיו, ואז זה ללא התחייבות לזוגיות, אלא יותר התחייבות לנוחיות שלי בלבד תמיד, שזו בהחלט אופציה, רק אל תבכו למה לא מצליח לכם העמקתו או השארות בקשר זוגי.).

2.את / ה רואה את החיסרון, ואפילו פגעו בך, ומכאן להפוך את זה, ולראות את זה כשבח, כמשהו טוב שיכול לרומם אותך. לדוגמא: צעקו עליך וכעסו והעליבו אותך, הווה אומר שכל כך אכפת ממך, וכל כך אוהבים אותך, עד כדי כך שיוצאים בגללך מהדעת. כי אם לא היו באמת כל כך אוהבים אותך, זה לא היה כל כך מדגדג ומרגיז את בת / בן זוגך או כל אחד אחר.

3. לראות את החיסרון אכן כחיסרון, כי אנו מבינים שבכל אחד אחת יש חיסרון, ועכשיו מוכנים להכיל "לבלוע" את החיסרון הזה, כיוון שאנו רוצים את הטוב שכן ישנו והיה במערכת היחסים, ושרצוי לנו שיהיה בהמשך, מה שנאמר, שמים דגש על הדברים הטובים.

יש ששואלים, למה לי זוגיות בכלל אם אני רואה מסביבי כל כך הרבה זוגות שסובלים ולא ממש מרוצים מהזוגיות שלהם בלשון המעטה. התשובה לשאלה הזו היא שעל האדם להבין, שבמנגנון שלו מראש, יש בתוכו גם את הרצון לזוגיות תמיד! למרות שהוא יכול לחשוב או לראות שזוגיות זה לא הדבר שהוא מייחל לו – לפחות לא כפי מה שהוא ראה וחווה עד כה, למרות זאת במנגנון של כל אחד / ת יש *גם* את הרצון / צורך בזוגיות, ולכן תהיה תמיד גם התשוקה לזוגיות, מה גם שמי שיתבונן היטב, יוכל להבין שאם יש כזו השתוקקות, אז יתכן מאד שזה יכול להיות גם מאד טוב, רק שמעטים יודעים איך לעשות את זה טוב ושיישאר טוב.

כמו כן, מי שיתבונן, יבין שהתשוקה וההתעסקות והרצון לזוגיות באופן כל כך אובססיבי אצל רוב בני האדם, הוא רצון וצורך המשקף את הרצון הכי קרוב להתמזג עם ה"אלוהי" לאהוב את המציאות כפי מה שהיא ללא תנאי, כאחד איתה, ובעולם של הנפרדות, של הצמצומים, זה מתלבש הכי טוב והכי קרוב לאדם שכביכול משלים אותך.

כמו כן, הרצון לזוגיות הוא מעצם הידיעה הפנימית שאפשר להגיע לעוצמות ולרמות גבוהות ברמה הרגשית וברמת החוויתית, כל אחד לפי מה שהוא מוכן לפתח ולתת מעצמו בלי לפחד לאבד את עצמו.

בסיכומו של דבר, זוגיות זו עבודה של בנייה, אם זה עם עצמך או עם שותף / ה לחיים, או "זוגיות" עם המציאות שאת / ה חי בתוכה.

את / ה יכול / ה לבנות, ואת / ה יכול / ה להרוס את מערכת היחסים, כזו או אחרת, מהמקום שכן יש לך בחירה.

אם תרצה / י לרדת מהגדר, הווה אומר לנחות מהמקום שרוצה רק חופש ורוצה לחיות את הרגע ולאהוב את כולם ואת הכל באותה המידה, ובו זמנית רוצה בן / בת זוג שיאהב רק אותך ושאת / ה תאהב רק אותו / ה, זה אומר לרדת מהגדר למקום שבוחר או בשווה, כולם שווים, הכל שווה, אהבה אחת לכל, וללכת עם זה עד הסוף!

או לרדת מהגדר למקום של, אני מבין / ה שהכל שווה והכל אחד, ולמרות זאת ואף בגלל זה, אני בוחר / ת לצמצם את עצמי ולברא עם עוד מישהו עולם חדש, וזה אומר עכשיו שאני מוכן / ה להיפגע, כן כן!

להיות פגיע! וגם כשרע וקשה לא בורחים כי האדם שחיים איתו מספיק אהוב ואוהב כדי ש"תסבול" ותוותרו למענו / ה.

ועכשיו תבחרו, יש לכם בחירה חופשית!

רגע? מה אמרת?.. שאין בחירה חופשית…? אז על מה כל המהומה, ומה בכלל השאלה?

כלים פשוטים להיצמד / להבנת האמת: אין צורך לבן אדם ללכת רחוק מידי אם אין לו הבנה עדיין מי הוא ומה הוא באמת, האם הוא קיים וכו'. להתקרב לידיעה של האלוהות, על האדם להיצמד לאמת בפשטות ביום יום. כלומר, קודם כל להבין שיש נאמר עובדה מסוימת בחייו, ועכשיו על האדם להבין אם הוא נתן לעובדה פרשנות שנוחה לו ומתאימה לו ולאינטרסים שלו! או שפרש את המציאות אחד לאחד כפי מה שהיא באמת! ואם הוא לא סגור על עצמו, שיברר עד שידע.

לא לסלף / לשקר את עצמך בכלום, דוגמא: אם אתה לא מבין משהו, אל תגיד אני לא מבין כלום, אלא אני מבין חלקית., אם יש לך תכונה מסויימת שאתה לא אוהב, אל תקצין אותה לרעתך, שים אותה בפרופורציות וזכור שיש לך גם תכונות טובות… לא להניח הנחות לגבי אנשים בכלום, גם אם נדמה לך שאתה מכיר אותם ויודע, אתה לא בהכרח יודע! וגם לא להניח לגבי סיטואציה כזו או אחרת, אם אין וודאות, להגיד אני לא יודע / ת!! לא להוסיף תוספות דמיוניות לסיפורים מהיום יום, להגיד את הדברים כפי מה שהם. לא לגרוע, ולא להוסיף. כל אלו, מי שיצמד אליהם כחוט השערה לא יסטה ימינה או שמאלה, גם אם זו משימה שנראית בלתי אפשרית, הוא שיזכה להתגלות האלוהות, לידיעת האחדות, האמת, הטוב האמיתי בפשטות.

חיזקו ואימצו.

להיצמד לאמת, כלים פשוטים ליום יום:

התבוננות: חשבתי היום על כל הטיפוס הקשה במעלה ההר, בהפעלת כוח השכל, כוח ההבנה, כוח האמת שרוצה לחזור לפסגת ההר להאיר את מה ומי שהוא.

וכשאדם מבין הבנות, יש תובנות, ישנן הבנות של אמת, וישנן הבנות של שקר, כך… שאם יש הבנה אמיתית, היא תהיה חזקה ויציבה, אפשר להיאחז בה כמו שנאחזים בעוגן שמטפס ההרים קבע לו בהר.

ואז ממשיכים לטפס, וכמו שידוע לכל מטפס, יש בדרך נפילות, בורות ומפולות, ובעצם כל מפלה שאדם נופל בדרך למעלה להבנת האחדות, לפסגת ההר, הוא בעצם הנפילה עצמה שנראית מפחידה ומאיימת, מפיל את כל האחיזות השקריות, את כל הספקות שקודם הפריעו לו, את כל האבנים והסלעים והענפים השוטים שנאחז בהם ולא היו יציבים אמיתיים וחזקים באמת, אלא רק היאחזות זמנית מתעתעת.

וכשהאדם נפל שוב את מה שכבר טיפס, הוא יעצר בדיוק בנקודת האמת היציבה האחרונה שהשיג, בעוגן הקודם האחרון שהוא קבע לעצמו, מתחת לזה, הוא לא ייפול יותר.

ועכשיו כשימשיך לטפס שוב, כי אין לו הרבה ברירות, אם לא הרי ישאר תקוע באמצע ההר, (אלא אם כן יחליט לסגת, וזה כבר עניין אחר).

כשתמשיך העלייה, כבר יש שטח נקי יותר ובטוח יותר שהפלת ממנו את כל המיותר, יש איפה לשים את הדעת / הרגליים והידיים יותר בבטחה, לקנות לעצמך עוד שכל חדש, עוד תובנות, להכניס עוד אור, עד שזה שלך ממש, וכשזה שלך, יש כבר עוגן חדש אמיתי, יציב, וכך הלאה לחלקת ההר הבאה, לנפילה הבאה, לעוגן / הבנה הבאה, עוד ועוד, שוב ושוב, עד שמגיעים לפסגה, כובשים את ההר.

ומצד האמת יש הסתכלות נוספת, תמיד ישנה אופציה להישאר על קרקע יציבה ולהבין ולחוות את קצה קצהו של הפסגה.

כי גם מכל העוגנים עצמם, ומההר עצמו, רצוי וכדאי בשלב כלשהו, לשחרר אחיזה, לא להיות תלוי בדבר או על דבר כלשהו, לחיות בבטחה פנימית אמיתית שאין במי או במה להיאחז, כי הכל כולל הכל הוא כבר אתה מי שהינך: ההר, קצה ההר, המטפס, העוגן, הנפילה, האבנים הסלעים, הענפים השוטים, והקרקע היציבה.

כל הצורות וכל הביטויים זה את / ה, ואם אכן כך הוא הדבר, הרי שאין באמת משמעות ליש או אין אחיזה, לטיפוס על ההר למטפס או להר, והמשמעות הנותרת, היא הבנה, תבונה.

שיהיה המשך טיפוס מהנה
כמו גם נפילות רכות עד כמה שניתן..
התבוננות מתחדשת ונעימה…

טיפוס ברוחניות, הבנות, נפילות ומפולות

התבוננות על הבחירה החופשית: האם את / ה העושה, מה הסיבה שהאדם פועל כפי שפועל?

הנושא הוא פשוט ממה שזה נראה, תקופה לא קצרה ניסיתי להבין את נושא הבחירה, האם אני עושה? מי העושה? האם יש כוח המפעיל אותי, ואם כן מאיזו סיבה הוא / אני פועלים כך ולא אחרת?

חקרתי ושאלתי, התבוננתי פנימה ועם ההתבוננות באה הבנה שלא אני כגוף או שכל מצומצם היא העושה. באה הבנה ואיתה חוויה, של משהו מפעיל, משהו מבטא את עצמו דרכי באינספור דרכים ברמה החומרית / גשמית, והרמה הרוחנית, נפשית.

בו בזמן שהיה ניסיון להבין מי המפעיל, ולמה, לצד זה, נשאלה גם השאלה, שהיא אותה שאלה, רק בלבוש אחר, מה הסיבה, והאם בכלל יש סיבה ותוצאה, או שהכל אקראי, או הכל סיבתי, כך או כך, מי שיתבונן בזאת, יבין שזה אותו הדבר להגיד שהכל הוא הסיבה עצמה, כל דבר בפני עצמו, ולהגיד שהכל אקראי, זה היינו הך.

והרעיון הוא פשוט, ומי שיבין את זה יוכל לחוות את זה, ועם ההבנה יפלו הרבה שאלות לא ברורות:

היה והכל זו שרשרת של סיבה ותוצאה, אז אף פעם את / ה לא העושה, כיוון שיש גורם כלשהו שהתחיל (אם בכלל התחיל), את כל ההשתלשלות של האירועים שנחווים כסיבה תוצאה, ואז תמיד הסיבה הקודמת היא החשובה ולא דווקא התוצאה שתביא לעוד סיבה עד אינסוף, או שיש סוף, אבל אז הוא מתחבר לסיבה הראשונה שרצתה תוצאה מסוימת, כך שעדיין אין בחירה בתוך כל זה.

ובכלל, מנקודת מבט נוספת, לעולם לא יהיה ניתן להגיד סיבה ראשונה, כיוון שתמיד אבל תמיד איך שלא תסובבו את זה, יהיה ניתן לשאול מה הסיבה של הסיבה הראשונה, מי בכלל רצה או בחר שתהיה סיבה ראשונה? כך שזה מביא את "הסיבה" הראשונה מחוץ לכל הגדרה או אפשרות כלשהי לתאר אותה, כך שלא אתה הבוחר כיוון שתמיד קודם לכן נבחר בשבילך מה תבחר, וכמו כן, נבחר עבורך שתרגיש שאתה הבוחר ותהיה בטוח בתחושה הזו שאתה בוחר לבחור!!

ובואו נאמר שאין סיבה ותוצאה כפי שחונכנו לחשוב (ולכן גם ישנה החוויה), שבעצם כל המציאות הנפרדת היא חוויה של טוב ורע, סיבה תוצאה,ובראשית לכל, ידיעת היש והאין, אחרת לא הייתה כל חוויה או משמעות כלשהי בעולם.
ונאמר שאכן גם הכל סיבתי בפני עצמו, כל דבר כל שנייה הוא חדש לחלוטין, כל רגע מחדש הוא נוצר מחדש, וזה לא משנה אם זה עשייה כלשהי, מחשבה מסוימת, המשך מחשבה, רגש, תחושה, או קיום של עצם חומרי כלשהו וכולי, הכל כאן ממש עכשיו קורה מחדש, על כן, גם בהיבט הזה את / ה אינך העושה ואת / ה לא יכול לבחור את הרגע הבא, כי אין רגע הבא חוץ מזה שאת / ה חווה ברגע הזה, שיש רגע הבא, אבל זה לא באמת בהכרח קיים חוץ מתחושה של המשכיות, שהתחושה היא גם ביטוי של המציאות, בדיוק כמו כל דבר אחר שקיים ולא משנה מה, אם בחומר או בפנימיות.

ומי שיתבונן בכל זה, יבין שלא הוא כנפרד העושה, או הבוחר, ושמעבר ל"אני" המצומצם, יש "דבר" רחב וגדול הרבה יותר,אינסופי וסופי בו זמנית.
 ולמרות שיהיה זה לחטוא/להחטיא ל"דבר" שאין להגדירו כלל, אבל בשכל הפשוט, כל אחד כפי שיכלו, מי שיתבונן וינסה להבין, יבין שמצד אחד אין לו כל בחירה על כלום, ומהיבט נוסף של ה"דבר" שאין להגדירו שקיים תמיד ו"את /ה"  זה בכלל  "הוא"  כשלם ממש, אז מהיבט זה אין כל שאלה, וניתן לומר אם כך שהכל, אבל ממש הכל כולל הכל שקיים אפילו כאופציה במציאות, הוא אך ורק הבחירה שלך. כשמבינים את זה, חווים את זה, והכל בחיים נראה ונחווה כפשוט יותר , אחר, חדש ויפה , תיהנו..

מאת: אריאלה פרינץ

במהלך החיים, מינקות, ישנה החוויה של הנפרדות, יש אני, ויש לא אני, משהו שונה ממני. כשהאדם בחוויה של נפרדות, ישנה חוויה של חיסרון תמידי, כיוון שתמיד. יהיה מה שהוא לא אתה, ולכן, כיוון שאתה לא מרגיש שאתה יכול להיות הכל, תרצה באופן קבוע כל עוד אין הבנה של הרצון, לשנות את הקיים, רוצה לשנות את עצמך, את החוויה, יש חוויה של סבל מתמיד כי אתה לא השלם.

בתחילת הדרך הרצון הוא רצון חיצוני לשינוי, לדוגמא:

רצון לקריירה, רצון לתואר, רצון לזוגיות, רצון לבית, לרכב, לתסרוקת דווקא כזו וכו' וכו' אינסוף רצונות לשנות את הקיים ולהשיג חוויות או ריגושים שעדיין נמדדים בחוויה הגשמית.

כשמתחילים להפנים, מבינים יותר את הרצון לחוויה הפנימית, למהות של הדבר, כמו לדוגמא ברצון לבית, יש רצון פנימי יותר לחוש הגנה, הרצון לזוגיות, יש רצון להרגיש אהבה, רצון לילדים, רצון לחוויה של נתינה אהבה שמחה, והמשכיות, הגדלת ה"אני" שלך. רצון לקריירה חלק גדול ממנו ומהותי הוא גם להרוויח כסף, או להיות ביצירה כלשהי. רצון לתואר / השכלה, לימודים באוניברסיטה, הפנימי יותר הוא לרצות את הגדלת השכל, לדעת יותר טוב דברים מסוימים, ושוב גם רצון לרווחה, כיוון שיש. הנחה בקרב רבים, שהשכלה תאפשר מקצוע מכובד יותר, וכך גם הפרנסה תהיה יותר גדולה… מה שמצד האמת, אין קשר בין הדברים, ישנם אנשים ללא השכלה ומצליחים מאד בקריירה וברווחים, וכן להפך. וישנן דוגמאות רבות לרצון הפנימי המולבש בתחפושות ולבושים חיצוניים.

אדם, שמנסה להבין את עצמו, את רצונו, ולמרבה הפלא לא כל כך הרבה אנשים ישבו וחקרו למה הם באמת רוצים דווקא את זה, ולא את זה, כיוון שיוצאים לרוב מנקודת הנחה שזה טוב וזה רע, וזה לימדו אותי שזה פחות טוב, אז… אני רוצה את זה כמובן!! אבל, לא באמת ברור לו לאדם למה הוא מחפש דבר אחד מסוים דווקא בצורה הזו ובאופן הזה, ולא באופן שונה לחלוטין והפוך. כי אם באמת היה בודק, היה מבין שאולי זה בכלל לא משנה אם כך יהיה או אחרת, והבנה זו יכולה לחסוך סכסוכים פנימיים רבים.

ואז, כשהאדם בודק פנימה ברצינות מה קורה איתו, הוא מבין יחסית מהר שהגשמי, הדברים החיצוניים שהוא כל כך מייחל. להם ומשתוקק להם, הם לבוש של משהו פנימי יותר, יש הבנה שזהו רק עוד צעד בדרך, שרוצים חוויה של בטחון כללי, ביטחון עצמי פנימי, שלווה, שקט חיצוני ופנימי, תחושות שונות של הענקה, נתינה, הגנה, וכל אלו מתלבשים על כל הצורות החיצוניות שאפשר להשיג אותן ממקורות שונים ולא דווקא מקובעים.

כשהאדם הולך עוד קצת פנימה, ישנה הבנה שאין באמת החיצוני קשור בשום דרך ואופן להרגשה או לתחושה הפנימית. יש את ההבנה שהדברים אמורים לבוא מבפנים, שהעבודה להבנת וחיזוק הפנימי הוא הדבר המשמעותי, ואז יש רצון לחוות מבפנים בטחון, שלווה אהבה וכן הלאה, וזהו סך הכל שלב נוסף שעבר האדם, כיוון שכשיו הוא מנסה כל מיני שיטות ודרכים לחזק את עצמו מבפנים, הוא מנסה כל מיני טכניקות להעצמת המודעות והאני הפנימי, וככל שהאדם ימשיך וינסה, יגיע השלב שזה לא באמת מצליח, ואם כן, זה רק לזמן מה, והוא עדיין צריך לתחזק את זה בדרך זו או אחרת, עדיין הוא נאחז במשהו שהוא כביכול. פנימי, על ידי עשייה חיצונית, ויש פחד לאבד את זה, זה לא שלך באמת.

בשלב נוסף, מבינים, שלא רוצים את זה או את זה, סה"כ בפשטות רוצים להרגיש טוב באמת, מבפנים, ואין הבנה למי שמחפש וחיפש, איך זה שעם כל כך הרבה חיפושים, ושיטות ורעיונות וטכניקות מסוימות שמיישמים, איך זה שהוא האדם, עדיין לא מרגיש את הטוב המיוחל.

וכאן או שממשיכים לחפש עוד דרך, עוד אחיזה וכו', או שנתקעים, או… שמתחילים לשאול יותר ברצינות את השאלות הנכונות: מה באמת אני רוצה, מה האמת? למה אני רוצה להרגיש ככה ולא אחרת? ולא לתת לתשובה הרגילה לקפוץ, כמו: אני רוצה להיות בריא כי זה טוב להיות בריא ועוד תירוצים שנראים לאדם כדבר ברור מאליו. זה לא ברור מאליו, כי אתה יכול להיות חולה ולהרגיש טוב באותה המידה שאתה מרגיש טוב כשאתה בריא, זה לא מחוייב להרגיש רע כשחולים, יש דוגמאות רבות נוספות, זוהי רק המחשה אחת.

כשהאדם מבין את זה, הוא יכול לנסות לחשוב ולחקור. בנושא, ולשאול את השאלה הבאה: האם זה באמת משנה? מה האמת? כיוון שיכולה להיות הבנה שאולי זה באמת לא משנה אם זה ככה או אחרת, ואז יכולה להיווצר בעיה, כי מנסים להבין את הלא משנה על ידי שינוי, מה זה אומר: האדם חווה שינוי אינסופי בין הדברים ורצונות שונים שזה בעצם אותו הדבר, והוא חושב לעצמו ואומר: החוויה הזו אינה טובה לי, אני רוצה לשנות אותה, אני רוצה עכשיו לחוות שאין הבדל ושוני בין הדברים, וכך יש שוב התרחקות, כי יש ניסיון להיאחז בהגדרה של זה לא משנה, ומפספסים את השאלה, האם זה משנה? אולי אין הבדל בכלל בין משנה

ללא משנה, ואולי זה כן מאד משנה לרצות דווקא כך ולא אחרת? לנסות להבין מה האמת, כי על ידי כך שרוצים לחוות את האין שוני, אין הגדרה, מאבדים את הכאן ועכשיו, לא רוצים להכיל אותו ומגדירים את הרצון האחר, אומרים, מה שעכשיו לא טוב, אולי החוויה של האין שינוי תהיה טובה. יותר, וכך בעצם מתרחקים, כי קודם כל עכשיו ממש זה הכי טוב שיש, גם אם לא מבינים את זה עדיין, ובנוסף עכשיו רוצים סה"כ לשנות צורה אחת של משנה לי שזה כך וכך, לצורה של לא משנה לי! ושוב נאחזים במשהו שהוא שם כי אולי הוא טוב יותר מהקיים כאן.

לסיכום: ככל שמפנימים יותר, הרצון הוא פנימי יותר, מהותי יותר, מתקרב לאחדות, משחררים אחיזה ברצון של צורה או העדפה של רצון כזה או אחר, מנסים להגיע בעצם לחוויה של אין רצון, אין הגדרה. אמנם בתחילה מנסים להגיע לחוויית הלא מוגדר על ידי הגדרה שזהו קונפליקט, וזה גורם לסבל, אך בקצה של ההבנה השכלית הרגילה, כל אחד לפי שכלו באופן אינדבדואלי, בסוף שאין כבר אפשרות לשאול יותר עם השכל הרגיל, אין יותר תשובות מוגדרות לרצון, או כל דבר אחר, אז מתהפך הכל בפנימיות להבנה חדשה של כל הרצונות, שאינם תלויים בהגדרות / גדרות. וכשזוכים לאין תלות, ה"מקום" ללא ההגדרות, אז אפשר לבחור. בחירה אמיתית של אני רוצה ככה ולא ככה, אבל הכל זה כמו משחק, ואין באמת תלות בדבר עצמו.

תבונת הלב,
השקרים הקטנים  שעושים רע גדול

לא פעם נאמר שהשקרים הקטנים ובטח ובטח הגדולים, הם אלו שדופקים לאדם את החיים,   השקר הוא שגורם את הסבל. ובעצם מה בכלל ההבדל בין שקר קטן לגדול,  שקר הוא שקר.
בכל מקרה בואו ננסה להבין מהו שקר : אדם משקר את עצמו כמעט בכל רגע ומשוכנע שהוא דובר אמת, ואם יגידו לו, תקשיב, אתה משקר לעצמך, שים לב,  הצמד לאמת ואז תחווה את הטוב שבחיים,  אז האדם ברוב המקרים עקשן וממציא תירוצים,  ואומר סה"כ לא הבנתי את עצמי, זה לא ששיקרתי במזיד, אבל… אם בסופו של דבר כן הבנת, זה אומר שההבנה ישבה בתוכך ופשוט בחרת לא להבין את הצד השני,  לשקר שאתה לא מבין.
ניקח דוגמא: אדם קם בבוקר ומתחיל להגיד לעצמו,  רע לי ולא טוב לי וחיי מרירים וגרועים,  בזמן האמירה הזו הוא חש כי אכן זה כך, הוא מחזק את התחושה הזו, את התבנית השלילית הקיימת בתוך הראש שלו.   אבל הוא בכלל משקר,  כי אם היה חושב ולו מעט,  היה מבין שאכן יש מרירות בחייו, אך במקביל יש גם הרבה טוב וחיובי.  מסיבה זו, שהאדם שיקר ובחר לראות רק את הרע, הוא מוסיף קליפה על הקליפות הקיימות כבר מימים ימימה,  והוא אינו מודע לנזק הנעשה, הוא אינו מבין שהשקר ה"קטן" הזה מתעתע בו, והוא זה שגורם לו את הייסורים האמיתיים, ולא הדבר החיצוני שקרה בחייו, בגינו הוא מגנה את חייו ואת הקיום שלו כולו.
דוגמא נוספת,  נניח שאדם הוא צייר,  ולרוב מקבל מחמאות על הציורים שלו, והוא בתוכו יודע שהוא צייר מוכשר,  והיה והחליט לצייר ציור לאהובתו במיוחד והשקיע תשומת לב מרבית ואז בשמחה רבה הגיש את הציור לאהובתו,  וזו לא התלהבה מי יודע מה מהציור.     נניח שהצייר לקח קשה את תגובת אהובתו, ונפגע עד עמקי נשמתו,  במקרים רבים, סיטואציה כזו האדם יהפוך את העכבר להר,
וירגיש בתוכו שהוא לא מוכשר ועלוב נפש וכל הפגיעות האפשריות בעצמו בכל נושא אפשרי.
וזה שקר,  האדם בחר לראות את הסיפור הקטן במקום לראות את התמונה הגדולה,  מה גם שזה שמישהו לא מוצא עניין בציור שלו,  גם אם זה מישהו שאוהבים,  האם זה אמור לשנות באמת את הפנימיות שבך,  את הכישרון האמיתי שטבוע בך ?  מה זה בכלל אומר לגבי האדם עצמו שמישהו אחר מגיב בשלילה ליצירה שלו .   היה והאדם היה אמיתי היה חושב באופן שפוי שיש טעמים רבים בעולמנו וזויות רבות של הסתכלות והכל כשורה ובטח ובטח שלא אישי .
בנוסף,  האדם בכלל משקר לעצמו שהוא מחפש את האמת,  כי מי שיתבונן פנימה, בפרספקטיבה שיש שקר ויש אמת,  האדם מחפש בכלל שיהיה לו טוב ולא רע,  ולא את האמת.  כי אם ישאלו את האדם אם ידע שהאמת,  יתכן והיא מאד רעה,  האם עדיין היה מחפש אותה ומבקש אותה ?
לרוב,  האדם מגיע למסקנה שהוא מחפש שיהיה לו טוב ולא את האמת.
בכל אופן מי שימאס בטוב של עולם האמת והשקר,  יחפש את האמת שמעבר לנפרדות מעבר לטוב ולרע,  ואז ימצא שאין שוני והבדל בין כל הביטויים השונים במציאות מהפרספקטיבה ש"מביטה" מחוץ לעולם הנפרדות,  ואז ימצא את האמת שהיא הטוב האמיתי.

הצלחה – איך להבין את ההצלחה האמיתית שבחיים?

מי שרוצה להצליח בחיים, קודם כל עליו לדעת מה היא הצלחה אמיתית.

חלק חשוב בדרך להצלחת אמת, הוא לשים לב, ולתת את הדעת מה עיקר בחיים ומה טפל, וכמו כן להצליח, זה אומר שהאדם מרגיש שלם, ומרגיש טוב אמיתי עם כל מה שעובר עליו בחייו.

על האדם להבין ש"הצלחה" או הישג חיצוני, אינו נחשב להצלחה באמת, ההצלחה היא תמיד פנימית, באה מהפנימיות של האדם, מהתובנה והידיעה הפנימית.

אין כל פסול בהישגים חיצוניים, אך זהו לא העיקר בהרגשה הטובה האמיתית ובהצלחה.

היה והאדם יהיה ממוקד בהבנת עצמו, הבנת המציאות שלו בפרט ובכלל, שזהו העיקר. לחקור ולהבין כל מצב, כל מחשבה, תחושה, סיטואציה כזו או אחרת בחיים, מדוע זה קורה, מה הסיבה? האם באמת יש סיבה לרצונות או למעשים השונים, למחשבות.

מובן שהאדם מבקש להרגיש תמיד טוב יותר, רוצה להצליח יותר, ולרוב רוצה לשנות את הקיים. יחד עם זאת גם מבקש האדם לדעת את האמת, חיפוש אחר האמת וידיעת האמת, לחיות את האמת, וכמעט כל בני האדם, מחפשים ולא מוצאים.

ומה שרוצה האדם למצוא, זה שקט נפשי, ליהנות מהחיים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסובב אותו, להצליח, ולהרגיש טוב.

משיחות רבות עם מגוון אנשים, נראה שהם מבקשים לדעת את האמת איך לחיות טוב באמת ולהצליח, עבור כך, יש להקדיש מקום וזמן בהתבוננות אמיתית, לראות את המציאות כפי שהיא, ולנסות כל אחד בזמנו כפי יכולתו לשחרר אחיזה מהישן בכל מובן, לשחרר אחיזה מאמונות טפלות שאינן משרתות את ההצלחה להרגיש טוב ולחיות בשלום. (גם לאמונות הטפלות יש את הטוב שלהן, אך לא כאן המקום להרחיב).

על האדם לשים לב שהוא ישר עם עצמו, שהוא לא משקר לעצמו ועל ידי כך משקר לסובבים אותו, ככל שהאדם יהיה יותר כנה וישר וישיר וגם מה שיותר ענייני וממוקד בהבנת האמת, להבין במה הוא רוצה להצליח באמת, הבנת המציאות, הבנת העשייה הפרטית והכללית, אלו הם דברים משמעותיים כחלק מהצלחה אמיתית בחיים, בלעדי ההבנה ומבלי לחקור מה באמת קורה, ומה הסיבה לכל דבר בחיים באופן פרטי וכללי, האדם ימשיך להסתובב סביב עצמו, וימשיך לחפש, אך לא באמת יגיע להצלחה.

בסופו של דבר, על האדם להבין, שהצלחה אמיתית בחיים, היא ידיעת האמת.

וכשידע האדם את האמת האחת שאין שני לה, אז תהיה הבנה אמיתית, ואז לא יהיה צורך יותר לחפש אחרי הצלחה כזו או אחרת, כי באמת האחת, הפנימית, אין הבדל בין דבר זה לאחר, ועל כן, כל עשייה או אי עשייה היא מוצלחת וטובה בפני עצמה.

וכשאדם מגיע באופן ברור ללא ספק להבנה הזו, כשהוא יהיה במקום שהוא לא מבקש במחשבתו הצלחה נוספת כזו או אחרת כיוון שהכל באותה המידה טוב ומוצלח כפי מה שהוא

אז ידע, שהצליח באמת.

פנימיות וחיצוניות – האם נרצה פתרון חיצוני וזמני, או פנימי ואמיתי?

במאמר זה נדבר על הצורך של בני האדם לחפש ולהגיע לפתרונות שונים בדרכים רבות ומגוונות, לבעיות שונות.

ונתרכז יותר בחיפוש פתרונות למצבים נפשיים המוגדרים בעייתיים ובעיות רגשיות שונות המונעות מהאדם לתפקד כאן במציאות באופן תקין, הכוונה שלי כרגע להתנהלות תקינה ותפקוד נכון, היא להבין דברים וללמוד לקבל את המציאות כפי מה שהיא עכשיו.

מדוע קורה לי כך ולא אחרת, מה הסיבה לתוצאה כזו או אחרת שאינה נכונה לרצונות שלי?

לדוגמא: כשהאדם מרגיש רע, סובל ממחלה כלשהי, כואב לו, הדבר שנראה הגיוני וטבעי, זה לחפש תרופה, לחפש דרך, שיטה או טכניקה להגיע לבריאות, להרגשה טובה.

לא שחלילה זה טוב או רע לעשות כן, אלא שיש פתרון עמוק יותר ושורשי שיוכל להיות לעזר רב בהרבה יותר מפתרונות שונים זמניים.

הפתרון המוצע כאן לאדם, הוא להגיע להבנה פנימית, ההבנה הפנימית ביותר שהיא גם הגבוהה ביותר, הבנת האמת של המציאות, ההבנה של מה הסיבה שכך הם פני הדברים הרבה מעבר להבנה הפשוטה שנפלתי וקיבלתי מכה ולכן כואב, או כל בעיה או מחלה אחרת המוגדרת כחמורה יותר או פחות על פי הפרשנות של כל אחד באשר הוא.

אכן, קשיים ובעיות ישנם וקיימים ויהיו תמיד, והשאלה הנשאלת היא אם ניתן להגיע למצב, למקום בתוכנו שיאפשר להיות בכאב או בחולי ועדיין להרגיש טוב, וזאת כיוון שישנה הבנה של המציאות, הבנת הפנימיות של המציאות ואז ההתמודדות היא שונה לחלוטין, ממקום חדש של קבלה. האם זה אפשרי?

התשובה היא שכן ניתן להגיע למצב כזה ובהמשך נדון בו. (ברצוני לציין שאין הכוונה בנאמר כאן, שאל לו לאדם לטפל בעצמו בדרך המתאימה לו, אלא שיש פתרון מהותי, שורשי יותר).

דוגמא נוספת: אדם מובטל, מפטרים אותו שוב ושוב, הוא רוצה פרנסה וכן להיות בעשייה שזהו דבר הגיוני לחלוטין, וכך יחפש עבודה נוספת ויתכן מאד שיפוטר שוב, וחוזר חלילה עד שיבין מה קורה מתחת לפני השטח ולא רק יראה את הרצוי לו החיצוני שזה כסף ולעסוק בדבר מה, כמובן שרצוי מאד שאדם יצא לעבודה ויתפרנס, אך זאת מיתוך הבנה פנימית עמוקה וחקירה, מה באמת אני מחפש? למה דווקא בתחום הזה? מדוע מגיע כל פעם מחדש מצב של פיטורין? וכך לחקור הלאה עד להגעת הסיבות האמיתיות של מה שקורה

וכשמבינים את הסיבה האמיתית, לפי המציאות הפשוטה, ואין צורך להסתבך בפרשנויות דמיוניות, על האדם להיות מאד כנה עם עצמו ולענות לעצמו ביושר על כל שאלה שהוא שואל את עצמו "מה הסיבה? " וכך ככל שיעמיק ימצא תשובה ברורה יותר למה שקורה, מה נכון לו ומה לא נכון ומתאים לעשות עכשיו כשהוא יודע את הסיבות על פיהן הוא פועל, ועכשיו ניתן גם לבדוק האם אפשר לשנות גישה כלשהי שגורמת למצב לחזור על עצמו ולהתנהג אחרת כדי שזה לא יחזור, התשובה יכולה להיות כן או לא, אך היא מאפשרת מרחב גדול יותר של בחירה ועשייה, וכך כל המעגל הזה שחוזר על עצמו, יכול בהחלט להשתנות.

ואילו היה מבין האדם את האחדות, שבעצם הכל הוא נביעה של אחדות אחת שלמה, אחדות המבטאת את עצמה בדרכים שונות ומגוונות, היה לו הרבה יותר קל להיות מאושר ולהרגיש טוב גם כשכואב ורע, זה לא אומר שאין באמת כאב או שלא באמת יש תחושה של רע, זה אומר שאם תהיה הבנה פנימית עמוקה וברורה שהכל נובע מאותו המקום שמכיל בתוכו הפכים, ומכיל בתוכו את הטוב ואת הרע כנפרדים, אך בו בזמן הם נמצאים בתוך מקום שהוא אחד שאין בו פרשנות של זה טוב וזה רע, אין במקום האחד הזה כל שיפוט כלל, אין כל הבדל בין הדברים ויחד עם זאת בו בזמן מקום זה מכיל ביטויים שונים בצורות שונות ובגוונים שונים, ביניהם גם ביטוי הנפרדות כגון טוב ורע, וכן אני ואתה, וכן הלאה.

וכך כשאדם יחקור לעומק כל סיבה בכל נושא שהוא, בסופו של דבר יגיע לזו ההבנה, שבאמת לאמיתה גם יש את הטוב והרע וגם אין דבר כזה טוב או רע, וגם אין הבדל בין הפכים אלו, למרות שבשכל של האדם זה מפורש כהפכים, וגם פרשנות זו נכונה לכשעצמה ונובעת מן האמת, וזאת כיוון שבאמת הכל קיים.

ומי שיצליח להבין את האחדות וזאת על ידי התבוננות פנימית תמידית, חקירה ושאלת שאלות לכל סיטואציה, מחלה או הפרעה, בסופו של דבר יבין שהכל נובע ממקום אחד טוב שמכיל את כל השאר ועל כן הכל טוב, ממקום של ההבנה הזו שיש לה עוד ועוד עומקים והיבטים, אך בסופו של דבר היא טובה מאד, מתוך הבנה זו תבוא בזמנה גם החוויה של האחדות הטובה, ואז כל ההסתכלות על המציאות תהיה שונה והרבה יותר פשוטה להכלה ולקבלה באשר היא ומכאן גם חופש הבחירה לטפל במחלה או הפרעה בדרך זו או אחרת ויחד עם זאת ישנה ההבנה הטובה שהכל טוב כפי מה שהוא.

מי שיתבונן בעמקות ובפשטות על המציאות, יבין גם שזו ההשתקפות של המהות והביטוי שלה עצמה.

רבים הם האנשים המחפשים את המהות, מבקשים לדעת מה מסתתר מאחורי הקלעים, מה ישנו שם כדבר נשגב ולא מושג, שאם אותו ישיגו ויגלו, חייהם ישתנו לטובה, יהיו מאושרים יותר ושמחים יותר. וישנן דרכים אינספור, רעיונות, כיתות וכתות המבקשים לתת מענה לבני האדם המרגישים שאיבדו את הדרך, שהם אינם על מקומם ובסך הכל רוצים להרגיש שלווים ומאושרים ובטוחים יותר, אך רוב רובם של האנשים, גם אם מוצאים רגעי שקט ושלווה, או הנאה, שמחה וכן אף תובנה גבוהה

עדיין מבינים שלא מצאו את אשר ביקשו וחיפשו.

והאם באמת אפשר בכזו קלות להבין או לדעת את המהות שנדמה שבה יש רק אושר עילאי ושמחה ושלווה אינסופיים?

התשובה היא שאכן אפשרי הוא הדבר להכיר ולדעת את המהות, אם ע"י עבודה קשה של התבוננות וחקירה, ואם ע"י אמונה חזקה ופשוטה שמביאה לידיעה עצמה.

ואז מה מגלים? מגלים שהשורש שהוא בעצם המהות, הוא בפשטותו ובעוצמתו ובכל הגוונים שבו השורש הוא המציאות בדיוק כפי מה שהיא.

השורש שהוא האחדות = המהות בסה"כ מבטא את עצמו דרך המציאות עצמה, דרך כל מה שקיים בעולם, מדבר – חי – צומח – דומם, וכן עם התבוננות מעמיקה ושאלת שאלות, ולכל דבר נשאל מהי הסיבה, נגיע להבנה שוב ושוב אחת ויחידה, שבכל דבר הקיים יש ביטוי והשתקפות של המציאות, ויכול להיות שבהבנה הזו יהיה קצת או יותר בלבול, כיוון שהמציאות עצמה מפורשת בדרכים שונות ולא רק כשלווה ואהבה וכד'

במציאות שהיא הביטוי האמיתי של המהות הגבוה, ישנו גם הטוב וגם הרע, וגם אם נרצה לשים דגש רק על הטוב, ולראות את חצי הכוס המלאה, זה לא באמת יעלים את הרע, זה יהיה יותר שקר עצמי והכחשה לאמת שקיימת בפשטותה, ומי שיבין את מהותה של האמת, לא יהיה לו צורך יותר לשקר לעצמו או לאחרים, והחיפוש של דרך כזו או אחרת לא יהיה בה עוד צורך, כיוון שכעת יש גילוי חדש, יש ידיעה.

ישנה ידיעה שהאחדות = השורש = המהות, היא באמת רק טובה ולמרות שהיא אחת, כאן במציאות שלנו היא מבטאת עצמה באינספור דרכים שונות ומגוונות, ולמרות שאחת היא ובאחדות אין נפרדות והכל שלם ומושלם כפי מה שהוא

עדיין בו בזמן היא מכילה בתוכה את ההפכים, את הטוב והרע, את המודע והתת מודע ואת כל הזוויות והדרכים השונות

אם כן מסתמן מכך שאין דרך אחת נכונה יותר משכנתה, כיוון שכל הדרכים נובעות מאותה הנקודה עצמה, מאותה המהות האחת והיחידה.

ומי שיהיה חכם ויחזיק בזו ההבנה והידיעה, או האמונה, יזכה להיות מאושר באמת כיוון שיבין שאין כל נפרדות והכל הוא אחד הרוצה לבטא את עצמו דרך כל דבר ודבר ודרך כל אדם, גם אם זה ביטוי שאנו מפרשים כרע, כיוון שעכשיו יש הבנה שהטוב והרע וכן כל השאר הן אותה המטבע בדיוק

ממקום זה נוכל להבין שהכל אמור להיות בדיוק כפי מה שהוא ואז ישנה קבלה של המציאות כפי מה שהיא בחיים של כל אחד

כמו כן ממקום זה של הבנה, יש את הבחירה לראות את הדברים כטובים או רעים, וכן יש לזכור שגם אפשרות הבחירה והחשיבה אם זה טוב או לא טוב, נובעת ומתאפשרת מהמהות.

אם כך, מה שנותר לנו זה להמשיך במשחק, כל עוד אנו כאן במציאות, תוך כדי התבוננות בכל נושא ודבר שעובר עלינו, זהו הלימוד המעמיק והפשוט ביותר, שייתן לנו את התשובה האמיתית למהות.

אדם המחפש הבנה, להבין את החיים, את המציאות, את עצמו, את הבריאה והאלוקות, אדם שמחפש באמת את האמת לאמיתה, לבסוף יגיע להבנה ולידיעה שהכל אחד, והכל טוב בעולמנו בדיוק כפי מה שהוא.

את האמירות והסיסמאות: כולנו אחד, הכל אחד, כולנו גוף אחד קיים, אכן כולנו שמענו, מדברים על כך ולומדים ומנסים בדרכים מגוונות ושונות להבין ולחוות.

אך האם באמת הדבר אפשרי לתפישה, להבנה אמיתית שתאפשר לנו לחיות בשלום פנימי וחיצוני, ובשלווה, שכן הבנה מדויקת וברורה שאכן כך הדבר, ובאמת הכל אחד, שגם הטוב והרע נובעים מהאחדות ושבעצם באמת אין טוב ורע, אלא הכל טוב כפי שהוא גם אם אנו מפרשים אותו כרע או חווים אותו באמת כרע, שכן גם חוויה זו נובעת מהשלם, אז ורק אז כשנגיע לכזו תודעה נוכל באמת לחיות בשלווה, בקבלת המציאות כפי שהיא ברואה, ומכאן שנשיג אושר אמיתי, לא זמני או חלקי.

ישנם אנשים המאמינים באמונה שלמה שכך הוא, ושהכל טוב, שהכל אחד, והרבה שמאמינים שהכל לטובה, אך זו היא אמונה או חשיבה שגויה, כיוון שהעניין הוא לא שיהיה טוב בגלל מה שקרה, האמת היא שזה טוב עכשיו כפי שזה בדיוק, יתכן מאד שבתפישה של סיבה ותוצאה אכן תהיה תוצאה חיובית או משמחת ממקרה זה או אחר או להיפך, תוצאה מאכזבת, וזה נכון ובסדר לראות את זה כך, אך חשוב מאד להגיע להבנה ועם הזמן לחוויה, שלמרות שיש סיבה ותוצאה, כאן ועכשיו המקרה שקורה ללא כל שיפוט של טוב או רע ויתכן אף ללא כל סיבה, בו ברגע הוא קורה כיוון שהוא אמור כך להיות ועל כן הוא טוב.

ואלו המאמינים שהכל טוב, טוב ויפה יעשו אם גם יבדקו מתוך שכל והבנה, התבוננות וחקירת האמת מהו מקור כל הדברים, מהו השורש, וכך מתוך האמונה תצמח לה גם הבנה וידיעה שקטה וברורה שאכן כך, הכל אחד ומאוחד ועל כן אין מקום יותר לדאגה, מגיע שקט פנימי ואמיתי המאפשר להמשיך לחיות ללא מלחמות פנימיות או חיצוניות, גם אם קורים דברים שנחשבים לשליליים, אכן האדם מן הסתם אמור להתמודד בחיים עם מצבים שונים, טובים או רעים, אך ברגע שיהיה בידיעת האחדות, שכוללת כאחת את הטוב והרע, ההתמודדות תהיה שונה, ממקום חדש וטוב.

כמובן שלצד המאמינים ישנם החוקרים, המחפשים תשובות בדרכים שונות, המדע, ולבסוף כל אחד בזמנו וממקומו, יגיע לתובנה, לידיעת האחדות האחת, שם טוב ורע הם אותו הדבר ממש, באחדות אין השוואות, הזמן והמקום באחדות אינו קיים ובו בזמן היא מכילה את הזמן והמקום.

ומי שבאמת חשוב לו להבין, יחקור פנימה וישאל שאלות בכל נושא ובכל מה שעובר עליו, ואז תפישת המציאות של האדם משתנה, כיוון שהוא מבין ויודע, ואף יכול לזכות ולחוות, כי הכל קיים מאז ומעולם בו בזמן, גם הטוב והרע, גם כנפרדים וגם כאחד.

באמת, אין שום הבדל ביניהם ומי שיבין זאת לא יחפש יותר את הטוב ואז יהיה לו טוב אמיתי.

ביטול העצמי והאישי מול הקיום האלוהי, האם אין כאן ויתור על הייחודיות שלי?

ביטול העצמי, ה"אני", ה"אגו" לתוך אחדות אינסופית, עבור מיזוג מושלם עם האלוהי, להיות אחד עם המהות, אחד שאינו נפרד מהמציאות, להבין את האמת, את האחדות, ולהיות אחדות

וכל אלו שהם בעצם אותו הדבר, האם הדבר בכלל אפשרי לביטול? האם אין כאן באופן אבסורדי לחלוטין ויתור על העצמי האמיתי? האם זהו דבר הגיוני לרצות או לבקש?

את כל אלו נבין בהמשך.

מתחילתה של תודעת האדם ועד לעצם היום הזה

(שיש מי שאומר שהינה קיימת מאז ומתמיד, וכן יש המאמינים שתחילתה של התודעה החלה עם אכילתו של האדם הראשון מעץ הדעת וגירושו מגן העדן ע"פ ספר התורה ב"בראשית", ויש רעיונות נוספים שונים ומנוגדים, ודעות שונות בנושא, שאין זה המקום להרחיב)

ישנו הרצון האנושי, הרצון של האדם להבין מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך? לשם מה הוא נברא? מהיכן תודעתו נבראה? ובעצם מה התפקיד של האדם בחייו כאן על פני האדמה, מה המטרה? האם יש סיבה לקיום האישי, או שבכלל יש תכנית גדולה אחת אלוהית? ואם כן יש תכנית כזו, על האדם לחפש מהי זו התכנית, לנסות להבין אותה, וללכת לפי תכנית זו למען האנושות, בשביל האחדות, למען האלוהות.

ובכדי שיצליח האדם לפעול למען הכלל, לפעול למען ועבור האחדות האלוהית, בשביל התכנית הגדולה והגבוהה יותר, באם היא אכן באמת קיימת, יש המורים, כי עליו קודם כל ללמוד לבטל את האישיות שלו, את הרצונות האישיים שלו ו"האגואיסטיים" שלו, ללמוד להפסיק לחשוב רק על עצמו כנפרד או כשונה מכל אדם אחר, ויש מעטים המבינים שעליו שלא רק שיהיה בתובנה שהוא אינו נפרד או שונה מאנשים אחרים, אלא להרחיק לכת בבוננות ולדעת ולהבין שאינו שונה במהות מכל דבר אחר הקיים במציאות, אם זה חי, צומח או דומם.

לשם הביטול העצמי האגואיסטי, לכבוד האלוהי, ולמען ההתחברות לאחדות, קמו הדתות השונות, נתהוו כיתות וכתות, ואינספור דרכים מגוונות. הופיעו שליחים שונים, ומורים רבים להורות את דרכי האלוהים.

ולכל דת או כת ולכל דרך של הוראה, ישנה האמת שלה, האמונה וההבנה המיוחדת רק לה, ויש הטוענים שרק אצלם נמצאת האמת לאמיתה והדרך או השיטה הנכונה והיחידה לנתב את האדם למקור האלוהי, למקום האחד היחיד והמיוחד. לכל דת או דרך הוראה ישנם החוקים שלה.

ישנה גם דעה רווחת, כי בשכל הרגיל האנושי, לא נוכל להבין את הגבוה מהשכל, את האלוהי, את האינסופי, ובאמת נראה כי זהו דבר בלתי אפשרי להבין, לתפוש ולהכיל, ומשום שנדמה שאין אפשרות להגיע להבנה זו, בני האדם נאחזים ברעיונות שונים לגבי האחדות, אוחזים בדמיונות ובהמצאות שונות, ובאמונות טפלות.

ומי שבאמת רוצה לדעת את האמת לאמיתה, ומי שרוצה לדעת את התכלית האם ישנה כזו או איננה, ויבקש להבין מיהו ומהו הבן אדם, ומה תפקידו בזה העולם, והאם בכלל באמת יש לו תפקיד כלשהו מיוחד, ויעוד מסוים פרטי או כללי? עליו, על האדם להתעקש ולבקש לדעת את האמת של המציאות, ומהי האחדות? ומהי האמת בכלל, ולחקור ולשאול, לשאול מה הסיבה לדבר זה או אחר, ומה הסיבה לסיבה? האם זו האמת? ולהמשיך כך בכל נושא שהוא, ולא לוותר על ההבנה שמביאה את הידיעה הפשוטה שתמיד תהיה ותמיד היתה ותמיד הווה.

אמת פשוטה וטובה שנראית כל כך מסובכת ומורכבת עד כי מחוסר הבנתה גרמה וגורמת לנפרדות, לפחדים ולעוינות בין הרעיונות השונים, בין בני האדם, דתות, כתות לאומים, מדינות ועוד אינספור מריבות ומלחמות בין כל הדעות השונות.

ומי שיתבונן ויגיע עד לשורש ההבנה, עד למקום שבו כבר לא תישאר שאלה, ותהיה הבנה וידיעה ברורה ויציבה של האחדות האינסופית, של המציאות כפי מה שהיא, רק אז יגיע להבנה שאת האחדות / האלוהות לא ניתן באמת ללמד בצורה אחת השונה משאר הדרכים, כי מעולם לא היתה באמת נפרדות, על כן לא יתכן שדרך מסוימת צודקת או טובה יותר או רעה משכנתה, כל עוד אותה הדרך או הדת טוענת לשלמות או לאמיתות השייכות רק לה, מעצם זה, היא כבר גרמה להפרדה ועל כן לא יכולה ללמד אחדות בעוד היא מבדילה את עצמה ומתנגדת לרעיונות אחרים שגם הם קיימים כביטוי של האחד, של השלם.

הבנה זו של האחדות נותנת את התשובה בנוגע ל"ביטול האגו, ביטול האישיות, ויתור על העצמי", אדם שבאמת מבין, יודע שאין על מה לוותר, ואין מה לבטל את עצמך מול מישהו, או משהו, כיוון שהכל אחד, ואין כל נפרדות ואין כל שוני באחדות, ומה שכן יש לבטל זה את הדמיונות ואת השקרים ואת הרעיון של הנפרדות (שגם להם נקודת אמת, אך לא כאן המקום להרחיב) שהם הגורם הראשוני לחרדות ולפחדים ולחשיבה מוטעית שיש מישהו או משהו יותר טוב, או יותר רע ממני או מאחרים.

אכן האחד מתבטא בדרכים שונות ומגוונות ועל כן כל אדם וכל דבר הקיים במציאות מצטייר כיחיד ומיוחד, ומי שמבין ויודע את שורש כל הדברים לא ירגיש שונה או מיוחד יותר מכל הדברים הקיימים האחרים, אלא באמת פשוט יהיה וכל רגע ורגע יתבטא, כפי רצונו של האחד, הוא רצונך אתה..