אני רוצה להעלות את הנושא "הכל אחד", מהות אחת לכל, אין הבדל בין מהות למציאות המתבטאת באינסוף גוונים וצורות רעיונות ופרשנויות וכן הלאה הגדרות על הגדרות..
ועכשיו אני יעלה את זה ממקום של אנשים הסובלים מחרדות, מפחדים שונים, וממקום התבוננות של נפרדות בין כל הדברים וחווית עולם של סיבה ותוצאה.
ומצד מי שהם מגדירים אותו כנפרד: "אלוהים" או "אחדות" כי מצד האמת גם כל הדברים השונים זה מזה, כל עולם הנפרדות, אין נפרד הוא מ"אחד" שלם, מ"אלוהים" מה שרוב האנושות כן נוהגת להפריד, כלומר נדמה שיש אלוהים אחד שם רחוק ממך, או מה גם אומרים "הוא" בתוכי, בתוכי יש אחדות עם האלוהים האחד, אבל זו עדיין הסתכלות נפרדת.
כלומר יש אותך, ואת האלוהים בפנים או בחוץ, או גם וגם, אך עדיין, זו לא הוויה אחת.(מה גם שאותה הסתכלות נפרדת היא חלק שלם ובלתי נפרד מאותה הוויה).

במצב הזה, שההוויה היא כחוויה של נפרדות ולא ידיעה של אחדות כל הדברים כשלם.
הבן אדם ירגיש תמיד שהוא בחסרון כלשהו, ירגיש פחד או חרדה כלשהי ובעוצמות שונות, כל אחד לפי מצב המודעות שלו או עוצמת האמונות בהן הוא אוחז שהדברים אמורים להיות במציאות הזו כך או אחרת בדיוק כפי שהוא מאמין, וככל שהאחיזה באמונה חזקה יותר, כך החרדה גדולה יותר היה והוא חווה שהמציאות היא לא כפי שהוא מאמין שהיא אמורה להיות.
כמו לדוגמא אדם נוצרי דתי הדוק המאמין בברית החדשה ובישו כמשיח, יהיה חרד ביותר ויסבול כשיראה אנשים חילוניים או מדתות אחרות, שאינם מאמינים בדת או ברעיון שהוא מאמין בו.
ומכאן אני עוברת לאנשים שסובלים מחרדת כישלון, או פחדים שהם לא יצליחו ולא מצליחים בחיים שלהם שזה יכול להתבטא במובנים רבים, אך בחברה שלנו הפחד מתבטא יותר ברמה הכלכלית, תעסוקתית או זוגית.
כלומר אם את/ה לא עשיר, או אין לך עיסוק ש"נחשב", או אינך בזוגיות, אז כנראה שמשהו דפוק אצלך ואין הרבה סיכוי שתרגיש טוב בעולם הזה, במציאות הזו.
כלומר, בלי שתשיג את כל אלו או ש"תצליח" לפחות באחד מהם כמו שצריך, אתה נידון להחשב כישלון ולסבל כל ימיך..

כל הרעיון הנ"ל והאמונות האלו, מי שיותר נאחז בהם חזק, סובל מחרדה גדולה יותר ומפחדים קיצוניים יותר שרק הולכים ומתגברים, ושאין להם כל אחיזה במציאות או מצד האמת. אך מצד השקר ומי שמאמין בו, הרעיונות והאמונות הללו כל כך חזקות, עד שאלו הופכים לאותו האדם למציאות מחוייבת, וכך חייו הופכים לגיהינום, למרים ולאומללים.

וככל שהוא ינסה להשיג או להצליח בדבר זה או אחר ולא בהכרח ישיג אותו, הוא יהיה אומלל עוד יותר.

הסבל כן יכול להפסק אצל אותו אדם שסובל, ברגע שהוא יגיע למצב מעורער קיצוני כזה או אחר ברמה הגשמית או הנפשית, והוא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כנות, ולהתבונן בתוך עצמו פנימה עם חשיבה מעמיקה, ויבדוק, מה הוא באמת רוצה מהחיים שלו, האם מה שהוא מבקש לעצמו או מאמין בו וחושב שכך אמורים להיות פני הדברים, האם זה מה שייתן לו את מה שהוא שמבקש לעצמו? האם זה מחוייב שהמציאות דורשת את אותם הדברים שהוא כל כך מאמין ואוחז בהם.. האם כשישיג את מבוקשו זה מה שיספק אותו באמת? או שיתכן וימשיך לסבול מבפנים ולא משנה מה המצב החיצוני שלו, ומה גם שאם השיג שמחה פנימית לזמן מה או שלווה, האם זה יכול להישאר כך באופן קבוע בלי להשתנות?
האם זה הגיוני או חכם לרצות לאחוז בתחושה הזו שהרצון הזה לכשעצמו כבר משאיר אותך בפחד שזה יעלם לך..

אני טוענת שמי שחווה סבל עקב חרדות ופחדים, ישאל את עצמו מה האמת האובייקטיבית ולא הסובייקטיבית לפי הרצונות והאמונות והפרשנויות שלו לעכשיו, שממילא משתנים כל הזמן, אלא כאן ועכשיו,ישאל את עצמו מה האמת?
האם זה מחוייב שמה שהוא מאמין או חושב שככה צריך זו אמת?
וכשיקבל את התשובה, ויתעקש להכיר בה כל רגע ורגע מחדש, יזכה להתקרב לאחדות כל הדברים,ולחוויה של שיוויון, והאחיזות השקריות באמונות שאינן משרתות את הטוב הגבוהה שלו יתרופפו או ייעלמו לחלוטין, וכך יוכל לזכות לחיות את המציאות בפשטות,זו הזכות לחיים ללא פחדים מדומים, ולשקט נפשי אמיתי..

וגם אני אומרת, אם כבר אתם מפרשים, אז בכייף, לכו כבר על הפרשנות שמצמיחה ומעודדת אתכם ומרימה את מצב הרוח, ולא להיפך, כמו שאומרים, אם כבר, אז כבר! (אלא אם כן ממש כייף לכם להתעקש ולבאס את עצמכם כל פעם מחדש ולפרש דברים לרעתכם)…
מה גם שבאותו העניין, ניתן לשים לב שמישהו אומר לך משהו ואתה בטוח שזה מרמז על כך נניח שהוא/היא רוצה עכשיו משהו טוב שקשור בך, או שהוא/היא מעוניין בך. בהרבה מקרים שוב, זו רק פרשנות של אותו האדם שבעצמו רצה משהו ממי שדיבר איתו, ואז הוא גם נכנס לסרט אחד שלם ועושה סלט מאמירות פשוטות וענייניות.
במקרים כאלו, שיש כל מיני מחשבות לכאן או לכאן, אני ממליצה לשאול את אותו האדם שהיתה איתו תקשורת, האם הוא התכוון למה שאתם חושבים שהוא התכוון. מהתשובה או מהשיחה איתו כבר תוכלו להבין שאף אחד לא ניסה באמת לפגוע בכם, או בנושא השני, שאין לו עניין כזה או אחר אתכם..
ולסיכום, המשפט הראשון שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך היה שנעשה עם עצמנו טוב, ולא נפרש דברים שנאמרים לנו באופן חשוך ושלילי, אלא נסתכל על הדברים כפי מה שהם, ואם כבר חייבים לתת פרשנות, אז תאירו עם עצמכם, תראו את האור והטוב שבכל משפט שנאמר או סיטואציה קיימת, האירו את המקומות של כאן ועכשיו שהם ניטראליים, באיזון.
ולמי שיש נטייה להפוך את המצבים חייו או האמירות שהוא שומע לשליליות ומורידות, יש את האפשרות כאן ועכשיו ממש להפוך את כל העולם, ולהסתכל מזווית חדשה לחלוטין ולהרגיש טוב באמת. זו בחירה שלכם לאיזו זווית להטות את הכף.
ומי שבאמת רוצה להרגיש טוב ולהפסיק לפחד שהדברים הם נגדו לרוב, יעשה את העבודה של להאיר מחדש על המחשבות, להתבונן ולחדש את התפיסה בראש.
מספיק להאיר אור קטן על מחשבה חשוכה, ומייד יוצאים מן האפילה..
שיהיה המשך יום אור מופלא..
♥