לגעת במהות – לחיות חיים טובים באמת!

מאת: אריאלה פרינץ

התבוננות: חשבתי היום על כל הטיפוס הקשה במעלה ההר, בהפעלת כוח השכל, כוח ההבנה, כוח האמת שרוצה לחזור לפסגת ההר להאיר את מה ומי שהוא.

וכשאדם מבין הבנות, יש תובנות, ישנן הבנות של אמת, וישנן הבנות של שקר, כך… שאם יש הבנה אמיתית, היא תהיה חזקה ויציבה, אפשר להיאחז בה כמו שנאחזים בעוגן שמטפס ההרים קבע לו בהר.

ואז ממשיכים לטפס, וכמו שידוע לכל מטפס, יש בדרך נפילות, בורות ומפולות, ובעצם כל מפלה שאדם נופל בדרך למעלה להבנת האחדות, לפסגת ההר, הוא בעצם הנפילה עצמה שנראית מפחידה ומאיימת, מפיל את כל האחיזות השקריות, את כל הספקות שקודם הפריעו לו, את כל האבנים והסלעים והענפים השוטים שנאחז בהם ולא היו יציבים אמיתיים וחזקים באמת, אלא רק היאחזות זמנית מתעתעת.

וכשהאדם נפל שוב את מה שכבר טיפס, הוא יעצר בדיוק בנקודת האמת היציבה האחרונה שהשיג, בעוגן הקודם האחרון שהוא קבע לעצמו, מתחת לזה, הוא לא ייפול יותר.

ועכשיו כשימשיך לטפס שוב, כי אין לו הרבה ברירות, אם לא הרי ישאר תקוע באמצע ההר, (אלא אם כן יחליט לסגת, וזה כבר עניין אחר).

כשתמשיך העלייה, כבר יש שטח נקי יותר ובטוח יותר שהפלת ממנו את כל המיותר, יש איפה לשים את הדעת / הרגליים והידיים יותר בבטחה, לקנות לעצמך עוד שכל חדש, עוד תובנות, להכניס עוד אור, עד שזה שלך ממש, וכשזה שלך, יש כבר עוגן חדש אמיתי, יציב, וכך הלאה לחלקת ההר הבאה, לנפילה הבאה, לעוגן / הבנה הבאה, עוד ועוד, שוב ושוב, עד שמגיעים לפסגה, כובשים את ההר.

ומצד האמת יש הסתכלות נוספת, תמיד ישנה אופציה להישאר על קרקע יציבה ולהבין ולחוות את קצה קצהו של הפסגה.

כי גם מכל העוגנים עצמם, ומההר עצמו, רצוי וכדאי בשלב כלשהו, לשחרר אחיזה, לא להיות תלוי בדבר או על דבר כלשהו, לחיות בבטחה פנימית אמיתית שאין במי או במה להיאחז, כי הכל כולל הכל הוא כבר אתה מי שהינך: ההר, קצה ההר, המטפס, העוגן, הנפילה, האבנים הסלעים, הענפים השוטים, והקרקע היציבה.

כל הצורות וכל הביטויים זה את / ה, ואם אכן כך הוא הדבר, הרי שאין באמת משמעות ליש או אין אחיזה, לטיפוס על ההר למטפס או להר, והמשמעות הנותרת, היא הבנה, תבונה.

שיהיה המשך טיפוס מהנה
כמו גם נפילות רכות עד כמה שניתן..
התבוננות מתחדשת ונעימה…

טיפוס ברוחניות, הבנות, נפילות ומפולות

מאת: אריאלה פרינץ

הצלחה – איך להבין את ההצלחה האמיתית שבחיים?

מי שרוצה להצליח בחיים, קודם כל עליו לדעת מה היא הצלחה אמיתית.

חלק חשוב בדרך להצלחת אמת, הוא לשים לב, ולתת את הדעת מה עיקר בחיים ומה טפל, וכמו כן להצליח, זה אומר שהאדם מרגיש שלם, ומרגיש טוב אמיתי עם כל מה שעובר עליו בחייו.

על האדם להבין ש"הצלחה" או הישג חיצוני, אינו נחשב להצלחה באמת, ההצלחה היא תמיד פנימית, באה מהפנימיות של האדם, מהתובנה והידיעה הפנימית.

אין כל פסול בהישגים חיצוניים, אך זהו לא העיקר בהרגשה הטובה האמיתית ובהצלחה.

היה והאדם יהיה ממוקד בהבנת עצמו, הבנת המציאות שלו בפרט ובכלל, שזהו העיקר. לחקור ולהבין כל מצב, כל מחשבה, תחושה, סיטואציה כזו או אחרת בחיים, מדוע זה קורה, מה הסיבה? האם באמת יש סיבה לרצונות או למעשים השונים, למחשבות.

מובן שהאדם מבקש להרגיש תמיד טוב יותר, רוצה להצליח יותר, ולרוב רוצה לשנות את הקיים. יחד עם זאת גם מבקש האדם לדעת את האמת, חיפוש אחר האמת וידיעת האמת, לחיות את האמת, וכמעט כל בני האדם, מחפשים ולא מוצאים.

ומה שרוצה האדם למצוא, זה שקט נפשי, ליהנות מהחיים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסובב אותו, להצליח, ולהרגיש טוב.

משיחות רבות עם מגוון אנשים, נראה שהם מבקשים לדעת את האמת איך לחיות טוב באמת ולהצליח, עבור כך, יש להקדיש מקום וזמן בהתבוננות אמיתית, לראות את המציאות כפי שהיא, ולנסות כל אחד בזמנו כפי יכולתו לשחרר אחיזה מהישן בכל מובן, לשחרר אחיזה מאמונות טפלות שאינן משרתות את ההצלחה להרגיש טוב ולחיות בשלום. (גם לאמונות הטפלות יש את הטוב שלהן, אך לא כאן המקום להרחיב).

על האדם לשים לב שהוא ישר עם עצמו, שהוא לא משקר לעצמו ועל ידי כך משקר לסובבים אותו, ככל שהאדם יהיה יותר כנה וישר וישיר וגם מה שיותר ענייני וממוקד בהבנת האמת, להבין במה הוא רוצה להצליח באמת, הבנת המציאות, הבנת העשייה הפרטית והכללית, אלו הם דברים משמעותיים כחלק מהצלחה אמיתית בחיים, בלעדי ההבנה ומבלי לחקור מה באמת קורה, ומה הסיבה לכל דבר בחיים באופן פרטי וכללי, האדם ימשיך להסתובב סביב עצמו, וימשיך לחפש, אך לא באמת יגיע להצלחה.

בסופו של דבר, על האדם להבין, שהצלחה אמיתית בחיים, היא ידיעת האמת.

וכשידע האדם את האמת האחת שאין שני לה, אז תהיה הבנה אמיתית, ואז לא יהיה צורך יותר לחפש אחרי הצלחה כזו או אחרת, כי באמת האחת, הפנימית, אין הבדל בין דבר זה לאחר, ועל כן, כל עשייה או אי עשייה היא מוצלחת וטובה בפני עצמה.

וכשאדם מגיע באופן ברור ללא ספק להבנה הזו, כשהוא יהיה במקום שהוא לא מבקש במחשבתו הצלחה נוספת כזו או אחרת כיוון שהכל באותה המידה טוב ומוצלח כפי מה שהוא

אז ידע, שהצליח באמת.

מאת: אריאלה פרינץ

אדם המחפש הבנה, להבין את החיים, את המציאות, את עצמו, את הבריאה והאלוקות, אדם שמחפש באמת את האמת לאמיתה, לבסוף יגיע להבנה ולידיעה שהכל אחד, והכל טוב בעולמנו בדיוק כפי מה שהוא.

את האמירות והסיסמאות: כולנו אחד, הכל אחד, כולנו גוף אחד קיים, אכן כולנו שמענו, מדברים על כך ולומדים ומנסים בדרכים מגוונות ושונות להבין ולחוות.

אך האם באמת הדבר אפשרי לתפישה, להבנה אמיתית שתאפשר לנו לחיות בשלום פנימי וחיצוני, ובשלווה, שכן הבנה מדויקת וברורה שאכן כך הדבר, ובאמת הכל אחד, שגם הטוב והרע נובעים מהאחדות ושבעצם באמת אין טוב ורע, אלא הכל טוב כפי שהוא גם אם אנו מפרשים אותו כרע או חווים אותו באמת כרע, שכן גם חוויה זו נובעת מהשלם, אז ורק אז כשנגיע לכזו תודעה נוכל באמת לחיות בשלווה, בקבלת המציאות כפי שהיא ברואה, ומכאן שנשיג אושר אמיתי, לא זמני או חלקי.

ישנם אנשים המאמינים באמונה שלמה שכך הוא, ושהכל טוב, שהכל אחד, והרבה שמאמינים שהכל לטובה, אך זו היא אמונה או חשיבה שגויה, כיוון שהעניין הוא לא שיהיה טוב בגלל מה שקרה, האמת היא שזה טוב עכשיו כפי שזה בדיוק, יתכן מאד שבתפישה של סיבה ותוצאה אכן תהיה תוצאה חיובית או משמחת ממקרה זה או אחר או להיפך, תוצאה מאכזבת, וזה נכון ובסדר לראות את זה כך, אך חשוב מאד להגיע להבנה ועם הזמן לחוויה, שלמרות שיש סיבה ותוצאה, כאן ועכשיו המקרה שקורה ללא כל שיפוט של טוב או רע ויתכן אף ללא כל סיבה, בו ברגע הוא קורה כיוון שהוא אמור כך להיות ועל כן הוא טוב.

ואלו המאמינים שהכל טוב, טוב ויפה יעשו אם גם יבדקו מתוך שכל והבנה, התבוננות וחקירת האמת מהו מקור כל הדברים, מהו השורש, וכך מתוך האמונה תצמח לה גם הבנה וידיעה שקטה וברורה שאכן כך, הכל אחד ומאוחד ועל כן אין מקום יותר לדאגה, מגיע שקט פנימי ואמיתי המאפשר להמשיך לחיות ללא מלחמות פנימיות או חיצוניות, גם אם קורים דברים שנחשבים לשליליים, אכן האדם מן הסתם אמור להתמודד בחיים עם מצבים שונים, טובים או רעים, אך ברגע שיהיה בידיעת האחדות, שכוללת כאחת את הטוב והרע, ההתמודדות תהיה שונה, ממקום חדש וטוב.

כמובן שלצד המאמינים ישנם החוקרים, המחפשים תשובות בדרכים שונות, המדע, ולבסוף כל אחד בזמנו וממקומו, יגיע לתובנה, לידיעת האחדות האחת, שם טוב ורע הם אותו הדבר ממש, באחדות אין השוואות, הזמן והמקום באחדות אינו קיים ובו בזמן היא מכילה את הזמן והמקום.

ומי שבאמת חשוב לו להבין, יחקור פנימה וישאל שאלות בכל נושא ובכל מה שעובר עליו, ואז תפישת המציאות של האדם משתנה, כיוון שהוא מבין ויודע, ואף יכול לזכות ולחוות, כי הכל קיים מאז ומעולם בו בזמן, גם הטוב והרע, גם כנפרדים וגם כאחד.

באמת, אין שום הבדל ביניהם ומי שיבין זאת לא יחפש יותר את הטוב ואז יהיה לו טוב אמיתי.

מאת: אריאלה פרינץ

ביטול העצמי והאישי מול הקיום האלוהי, האם אין כאן ויתור על הייחודיות שלי?

ביטול העצמי, ה"אני", ה"אגו" לתוך אחדות אינסופית, עבור מיזוג מושלם עם האלוהי, להיות אחד עם המהות, אחד שאינו נפרד מהמציאות, להבין את האמת, את האחדות, ולהיות אחדות

וכל אלו שהם בעצם אותו הדבר, האם הדבר בכלל אפשרי לביטול? האם אין כאן באופן אבסורדי לחלוטין ויתור על העצמי האמיתי? האם זהו דבר הגיוני לרצות או לבקש?

את כל אלו נבין בהמשך.

מתחילתה של תודעת האדם ועד לעצם היום הזה

(שיש מי שאומר שהינה קיימת מאז ומתמיד, וכן יש המאמינים שתחילתה של התודעה החלה עם אכילתו של האדם הראשון מעץ הדעת וגירושו מגן העדן ע"פ ספר התורה ב"בראשית", ויש רעיונות נוספים שונים ומנוגדים, ודעות שונות בנושא, שאין זה המקום להרחיב)

ישנו הרצון האנושי, הרצון של האדם להבין מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך? לשם מה הוא נברא? מהיכן תודעתו נבראה? ובעצם מה התפקיד של האדם בחייו כאן על פני האדמה, מה המטרה? האם יש סיבה לקיום האישי, או שבכלל יש תכנית גדולה אחת אלוהית? ואם כן יש תכנית כזו, על האדם לחפש מהי זו התכנית, לנסות להבין אותה, וללכת לפי תכנית זו למען האנושות, בשביל האחדות, למען האלוהות.

ובכדי שיצליח האדם לפעול למען הכלל, לפעול למען ועבור האחדות האלוהית, בשביל התכנית הגדולה והגבוהה יותר, באם היא אכן באמת קיימת, יש המורים, כי עליו קודם כל ללמוד לבטל את האישיות שלו, את הרצונות האישיים שלו ו"האגואיסטיים" שלו, ללמוד להפסיק לחשוב רק על עצמו כנפרד או כשונה מכל אדם אחר, ויש מעטים המבינים שעליו שלא רק שיהיה בתובנה שהוא אינו נפרד או שונה מאנשים אחרים, אלא להרחיק לכת בבוננות ולדעת ולהבין שאינו שונה במהות מכל דבר אחר הקיים במציאות, אם זה חי, צומח או דומם.

לשם הביטול העצמי האגואיסטי, לכבוד האלוהי, ולמען ההתחברות לאחדות, קמו הדתות השונות, נתהוו כיתות וכתות, ואינספור דרכים מגוונות. הופיעו שליחים שונים, ומורים רבים להורות את דרכי האלוהים.

ולכל דת או כת ולכל דרך של הוראה, ישנה האמת שלה, האמונה וההבנה המיוחדת רק לה, ויש הטוענים שרק אצלם נמצאת האמת לאמיתה והדרך או השיטה הנכונה והיחידה לנתב את האדם למקור האלוהי, למקום האחד היחיד והמיוחד. לכל דת או דרך הוראה ישנם החוקים שלה.

ישנה גם דעה רווחת, כי בשכל הרגיל האנושי, לא נוכל להבין את הגבוה מהשכל, את האלוהי, את האינסופי, ובאמת נראה כי זהו דבר בלתי אפשרי להבין, לתפוש ולהכיל, ומשום שנדמה שאין אפשרות להגיע להבנה זו, בני האדם נאחזים ברעיונות שונים לגבי האחדות, אוחזים בדמיונות ובהמצאות שונות, ובאמונות טפלות.

ומי שבאמת רוצה לדעת את האמת לאמיתה, ומי שרוצה לדעת את התכלית האם ישנה כזו או איננה, ויבקש להבין מיהו ומהו הבן אדם, ומה תפקידו בזה העולם, והאם בכלל באמת יש לו תפקיד כלשהו מיוחד, ויעוד מסוים פרטי או כללי? עליו, על האדם להתעקש ולבקש לדעת את האמת של המציאות, ומהי האחדות? ומהי האמת בכלל, ולחקור ולשאול, לשאול מה הסיבה לדבר זה או אחר, ומה הסיבה לסיבה? האם זו האמת? ולהמשיך כך בכל נושא שהוא, ולא לוותר על ההבנה שמביאה את הידיעה הפשוטה שתמיד תהיה ותמיד היתה ותמיד הווה.

אמת פשוטה וטובה שנראית כל כך מסובכת ומורכבת עד כי מחוסר הבנתה גרמה וגורמת לנפרדות, לפחדים ולעוינות בין הרעיונות השונים, בין בני האדם, דתות, כתות לאומים, מדינות ועוד אינספור מריבות ומלחמות בין כל הדעות השונות.

ומי שיתבונן ויגיע עד לשורש ההבנה, עד למקום שבו כבר לא תישאר שאלה, ותהיה הבנה וידיעה ברורה ויציבה של האחדות האינסופית, של המציאות כפי מה שהיא, רק אז יגיע להבנה שאת האחדות / האלוהות לא ניתן באמת ללמד בצורה אחת השונה משאר הדרכים, כי מעולם לא היתה באמת נפרדות, על כן לא יתכן שדרך מסוימת צודקת או טובה יותר או רעה משכנתה, כל עוד אותה הדרך או הדת טוענת לשלמות או לאמיתות השייכות רק לה, מעצם זה, היא כבר גרמה להפרדה ועל כן לא יכולה ללמד אחדות בעוד היא מבדילה את עצמה ומתנגדת לרעיונות אחרים שגם הם קיימים כביטוי של האחד, של השלם.

הבנה זו של האחדות נותנת את התשובה בנוגע ל"ביטול האגו, ביטול האישיות, ויתור על העצמי", אדם שבאמת מבין, יודע שאין על מה לוותר, ואין מה לבטל את עצמך מול מישהו, או משהו, כיוון שהכל אחד, ואין כל נפרדות ואין כל שוני באחדות, ומה שכן יש לבטל זה את הדמיונות ואת השקרים ואת הרעיון של הנפרדות (שגם להם נקודת אמת, אך לא כאן המקום להרחיב) שהם הגורם הראשוני לחרדות ולפחדים ולחשיבה מוטעית שיש מישהו או משהו יותר טוב, או יותר רע ממני או מאחרים.

אכן האחד מתבטא בדרכים שונות ומגוונות ועל כן כל אדם וכל דבר הקיים במציאות מצטייר כיחיד ומיוחד, ומי שמבין ויודע את שורש כל הדברים לא ירגיש שונה או מיוחד יותר מכל הדברים הקיימים האחרים, אלא באמת פשוט יהיה וכל רגע ורגע יתבטא, כפי רצונו של האחד, הוא רצונך אתה..