ארכיון התג: אושר

ברכה או קללה – את עצמכם הנכם מברכים, את עצמכם, מקללים!

מאת: אריאלה פרינץ

"מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". ספר איכה.

ובפרשנות חופשית שלי:

הווה אומר, ב"אחד", ב"מהות" אין הגדרה או פרשנות של:

זה טוב, וזה רע, זה יפה, וזה מכוער..

אלא ישנה מציאות אחת מלאת גוונים, צלילים

צורות וציורים ההווים הוויה מושלמת ושלמה.

לא טובה ולא רעה.

אלא זוהי הכלה "טובה" חדשה המקיפה וממלאת אותה..

מהוויה זו, או ממקום תודעתי זה בו זכה מי שזכה ומי

שיזכה, כאן נפתחת דלת חדשה, זו בעצם דלת שתמיד היתה קיימת

אך היתה נסתרת לזמן מה.

התודעה החדשה, היא הבוחרת, והיא הבחירה.

כשאת/ה אחד עם אותה תודעה, אתה מבין שכעת

אתה הוא שתתן לעצמך את הברכה, או את הקללה.

בידך הבחירה לקחת את המציאות

וכל דבר ודבר המוגדר בקיומה

ולהגדירו מחדש, לתת לו כרצונך הגדרה חדשה

כדבר טוב, או כדבר רע, בידך הבחירה

זוגיות ובכלל, להיות או לא להיות….

מאת: אריאלה פרינץ

להסכים להיות בזוגיות טובה עם עצמך, עם בן / בת זוג דורש ממך להכיר בכך שיש בך חסרונות, וכן! יש חסרונות גם בכל אדם אחר בעולם, כל החסרונות כולם ביחד זה דבר מושלם (אך לא בזה מדובר כעת).

מה שקורה זה שהאדם רוצה לחוות גם את החופש, וגם את השלמות בלעשות את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אבל… הוא גם רוצה בו בזמן זוגיות! שמישהו אחר יאהב אותו יותר ממה שהוא אוהב אדם אחר, והוא גם רוצה בעצמו לאהוב משהו אחד יותר ממשהו אחר, ויש קונפליקט, כלומר כפי שאמר מי שאמר, אני רוצה זוגיות ולהרגיש בלי, זה כמו קפה ללא קפאין (-:

מה שגורם מצב כזה, שנשארים קרחים מכאן ומכאן, כיוון שהנה הגיע הרגע המיוחל, ומתאהבים או "נדלקים" על מישהו, ובוחרים את אותו אדם – כבן / בת זוג פוטנציאלים שיכולים להתאים, ואז אופס! איזו הפתעה.. נכנסים למלחמה הידועה, למקום שהחופש צועק: מה איתי? מה איתי? רוצה חופש!! ואז הקול שרצה ושיווע כל כך הרבה זמן לזוגיות, מתחיל להעלם (וזה יכול לקרות מהר מאד כפי שהרבה מכירים את הסיטואציה), כיוון שהקול המחפש ורוצה תמיד חופש, מוצא מהר מאד את החסרונות שיש בזולת – הווה אומר בבן / בת הזוג הקיים או הפוטנציאלי, והופך כל חסרון לדבר מחוייב ומוחלט ולמפלצת אחת גדולה, במקום לבדוק האם יש כאן באמת חסרון.

מה גם, שאם אדם החליט שהוא כן בעניין זוגיות, אכן עליו לקחת בחשבון שכפי שהוא לא כזה מושלם, ומן הסתם יש בו "באגים" למיניהם.. אז גם בן הזוג לא יכול להיות כל כך מושלם (ואם את / ה כן מושלם, אז אולי יש עוד מושלמים כמוך? הממממ..). כי אם תישאר המושלם והמיוחד היחיד עלי אדמות, אז קח / י בחשבון, שסביר להניח שזוגיות זה לא ממש הקטע שלך…

לאהוב אדם מסויים או דבר מסויים, הווה אומר שאתה מוכן לסבול עבורו, לוותר על חלק מהחופש שלך עבורו ועבור שניכם, על חלק מהרצונות והשיגעונות שלך, וכשקשה לך, לא לברוח אלא להישאר ולחבק דווקא במקום שקשה כל כך, כי ככה אתה רוצה, וככה בחרת! לאהוב ולהיות בקשר. וככל שתאיר אור על יותר קונפליקטים, כל הבנה והסכמה ופתרון מול בן / בת הזוג, רק תחזק את הקשר ואת האהבה.

לוותר על החופש ולחיות בזוגיות, יכול להיות גם משל למשהו כמו קורבנות בבית המקדש לאלוהים, כל "קורבן" מביא איתו טיהור והעמקת הקשר. ועכשיו עולה לי ההקבלה: להקריב, מלשון להתקרב!

בזוגיות, או מול עצמך או בכל מערכת יחסים במציאות, יש כמה אופציות להתמודד עם חסרונות של בן / בת הזוג, או של כל אחד / דבר אחר, בעצם סה"כ 3 אפשרויות:

1. אני רואה את החיסרון בבן / בת הזוג, לוקח / ת צעד או כמה צעדים אחורנית למקום של לא משנה לי מהחיסרון, לא חשוב אם פגעו בי או לא, כי הכל שווה, או הכל טוב ומושלם ממילא, או נהפוכו, הכל ממילא לא טוב בפרט ובכלל וממילא אוספים אותנו מכאן עוד זמן מה.. ואז לא עושים עניין.

(מן הסתם מי שבחר באופציה הראשונה, לא באמת בוחר בזוגיות, אלא בלזגזג בין זוגיות למה שטוב לי כאן ועכשיו, ואז זה ללא התחייבות לזוגיות, אלא יותר התחייבות לנוחיות שלי בלבד תמיד, שזו בהחלט אופציה, רק אל תבכו למה לא מצליח לכם העמקתו או השארות בקשר זוגי.).

2.את / ה רואה את החיסרון, ואפילו פגעו בך, ומכאן להפוך את זה, ולראות את זה כשבח, כמשהו טוב שיכול לרומם אותך. לדוגמא: צעקו עליך וכעסו והעליבו אותך, הווה אומר שכל כך אכפת ממך, וכל כך אוהבים אותך, עד כדי כך שיוצאים בגללך מהדעת. כי אם לא היו באמת כל כך אוהבים אותך, זה לא היה כל כך מדגדג ומרגיז את בת / בן זוגך או כל אחד אחר.

3. לראות את החיסרון אכן כחיסרון, כי אנו מבינים שבכל אחד אחת יש חיסרון, ועכשיו מוכנים להכיל "לבלוע" את החיסרון הזה, כיוון שאנו רוצים את הטוב שכן ישנו והיה במערכת היחסים, ושרצוי לנו שיהיה בהמשך, מה שנאמר, שמים דגש על הדברים הטובים.

יש ששואלים, למה לי זוגיות בכלל אם אני רואה מסביבי כל כך הרבה זוגות שסובלים ולא ממש מרוצים מהזוגיות שלהם בלשון המעטה. התשובה לשאלה הזו היא שעל האדם להבין, שבמנגנון שלו מראש, יש בתוכו גם את הרצון לזוגיות תמיד! למרות שהוא יכול לחשוב או לראות שזוגיות זה לא הדבר שהוא מייחל לו – לפחות לא כפי מה שהוא ראה וחווה עד כה, למרות זאת במנגנון של כל אחד / ת יש *גם* את הרצון / צורך בזוגיות, ולכן תהיה תמיד גם התשוקה לזוגיות, מה גם שמי שיתבונן היטב, יוכל להבין שאם יש כזו השתוקקות, אז יתכן מאד שזה יכול להיות גם מאד טוב, רק שמעטים יודעים איך לעשות את זה טוב ושיישאר טוב.

כמו כן, מי שיתבונן, יבין שהתשוקה וההתעסקות והרצון לזוגיות באופן כל כך אובססיבי אצל רוב בני האדם, הוא רצון וצורך המשקף את הרצון הכי קרוב להתמזג עם ה"אלוהי" לאהוב את המציאות כפי מה שהיא ללא תנאי, כאחד איתה, ובעולם של הנפרדות, של הצמצומים, זה מתלבש הכי טוב והכי קרוב לאדם שכביכול משלים אותך.

כמו כן, הרצון לזוגיות הוא מעצם הידיעה הפנימית שאפשר להגיע לעוצמות ולרמות גבוהות ברמה הרגשית וברמת החוויתית, כל אחד לפי מה שהוא מוכן לפתח ולתת מעצמו בלי לפחד לאבד את עצמו.

בסיכומו של דבר, זוגיות זו עבודה של בנייה, אם זה עם עצמך או עם שותף / ה לחיים, או "זוגיות" עם המציאות שאת / ה חי בתוכה.

את / ה יכול / ה לבנות, ואת / ה יכול / ה להרוס את מערכת היחסים, כזו או אחרת, מהמקום שכן יש לך בחירה.

אם תרצה / י לרדת מהגדר, הווה אומר לנחות מהמקום שרוצה רק חופש ורוצה לחיות את הרגע ולאהוב את כולם ואת הכל באותה המידה, ובו זמנית רוצה בן / בת זוג שיאהב רק אותך ושאת / ה תאהב רק אותו / ה, זה אומר לרדת מהגדר למקום שבוחר או בשווה, כולם שווים, הכל שווה, אהבה אחת לכל, וללכת עם זה עד הסוף!

או לרדת מהגדר למקום של, אני מבין / ה שהכל שווה והכל אחד, ולמרות זאת ואף בגלל זה, אני בוחר / ת לצמצם את עצמי ולברא עם עוד מישהו עולם חדש, וזה אומר עכשיו שאני מוכן / ה להיפגע, כן כן!

להיות פגיע! וגם כשרע וקשה לא בורחים כי האדם שחיים איתו מספיק אהוב ואוהב כדי ש"תסבול" ותוותרו למענו / ה.

ועכשיו תבחרו, יש לכם בחירה חופשית!

רגע? מה אמרת?.. שאין בחירה חופשית…? אז על מה כל המהומה, ומה בכלל השאלה?

להיצמד לאמת, כלים פשוטים ליום יום

מאת: אריאלה פרינץ

כלים פשוטים להיצמד / להבנת האמת: אין צורך לבן אדם ללכת רחוק מידי אם אין לו הבנה עדיין מי הוא ומה הוא באמת, האם הוא קיים וכו'. להתקרב לידיעה של האלוהות, על האדם להיצמד לאמת בפשטות ביום יום. כלומר, קודם כל להבין שיש נאמר עובדה מסוימת בחייו, ועכשיו על האדם להבין אם הוא נתן לעובדה פרשנות שנוחה לו ומתאימה לו ולאינטרסים שלו! או שפרש את המציאות אחד לאחד כפי מה שהיא באמת! ואם הוא לא סגור על עצמו, שיברר עד שידע.

לא לסלף / לשקר את עצמך בכלום, דוגמא: אם אתה לא מבין משהו, אל תגיד אני לא מבין כלום, אלא אני מבין חלקית., אם יש לך תכונה מסויימת שאתה לא אוהב, אל תקצין אותה לרעתך, שים אותה בפרופורציות וזכור שיש לך גם תכונות טובות… לא להניח הנחות לגבי אנשים בכלום, גם אם נדמה לך שאתה מכיר אותם ויודע, אתה לא בהכרח יודע! וגם לא להניח לגבי סיטואציה כזו או אחרת, אם אין וודאות, להגיד אני לא יודע / ת!! לא להוסיף תוספות דמיוניות לסיפורים מהיום יום, להגיד את הדברים כפי מה שהם. לא לגרוע, ולא להוסיף. כל אלו, מי שיצמד אליהם כחוט השערה לא יסטה ימינה או שמאלה, גם אם זו משימה שנראית בלתי אפשרית, הוא שיזכה להתגלות האלוהות, לידיעת האחדות, האמת, הטוב האמיתי בפשטות.

חיזקו ואימצו.

להיצמד לאמת, כלים פשוטים ליום יום:

טיפוס ברוחניות, הבנות, נפילות ומפולות

מאת: אריאלה פרינץ

התבוננות: חשבתי היום על כל הטיפוס הקשה במעלה ההר, בהפעלת כוח השכל, כוח ההבנה, כוח האמת שרוצה לחזור לפסגת ההר להאיר את מה ומי שהוא.

וכשאדם מבין הבנות, יש תובנות, ישנן הבנות של אמת, וישנן הבנות של שקר, כך… שאם יש הבנה אמיתית, היא תהיה חזקה ויציבה, אפשר להיאחז בה כמו שנאחזים בעוגן שמטפס ההרים קבע לו בהר.

ואז ממשיכים לטפס, וכמו שידוע לכל מטפס, יש בדרך נפילות, בורות ומפולות, ובעצם כל מפלה שאדם נופל בדרך למעלה להבנת האחדות, לפסגת ההר, הוא בעצם הנפילה עצמה שנראית מפחידה ומאיימת, מפיל את כל האחיזות השקריות, את כל הספקות שקודם הפריעו לו, את כל האבנים והסלעים והענפים השוטים שנאחז בהם ולא היו יציבים אמיתיים וחזקים באמת, אלא רק היאחזות זמנית מתעתעת.

וכשהאדם נפל שוב את מה שכבר טיפס, הוא יעצר בדיוק בנקודת האמת היציבה האחרונה שהשיג, בעוגן הקודם האחרון שהוא קבע לעצמו, מתחת לזה, הוא לא ייפול יותר.

ועכשיו כשימשיך לטפס שוב, כי אין לו הרבה ברירות, אם לא הרי ישאר תקוע באמצע ההר, (אלא אם כן יחליט לסגת, וזה כבר עניין אחר).

כשתמשיך העלייה, כבר יש שטח נקי יותר ובטוח יותר שהפלת ממנו את כל המיותר, יש איפה לשים את הדעת / הרגליים והידיים יותר בבטחה, לקנות לעצמך עוד שכל חדש, עוד תובנות, להכניס עוד אור, עד שזה שלך ממש, וכשזה שלך, יש כבר עוגן חדש אמיתי, יציב, וכך הלאה לחלקת ההר הבאה, לנפילה הבאה, לעוגן / הבנה הבאה, עוד ועוד, שוב ושוב, עד שמגיעים לפסגה, כובשים את ההר.

ומצד האמת יש הסתכלות נוספת, תמיד ישנה אופציה להישאר על קרקע יציבה ולהבין ולחוות את קצה קצהו של הפסגה.

כי גם מכל העוגנים עצמם, ומההר עצמו, רצוי וכדאי בשלב כלשהו, לשחרר אחיזה, לא להיות תלוי בדבר או על דבר כלשהו, לחיות בבטחה פנימית אמיתית שאין במי או במה להיאחז, כי הכל כולל הכל הוא כבר אתה מי שהינך: ההר, קצה ההר, המטפס, העוגן, הנפילה, האבנים הסלעים, הענפים השוטים, והקרקע היציבה.

כל הצורות וכל הביטויים זה את / ה, ואם אכן כך הוא הדבר, הרי שאין באמת משמעות ליש או אין אחיזה, לטיפוס על ההר למטפס או להר, והמשמעות הנותרת, היא הבנה, תבונה.

שיהיה המשך טיפוס מהנה
כמו גם נפילות רכות עד כמה שניתן..
התבוננות מתחדשת ונעימה…

טיפוס ברוחניות, הבנות, נפילות ומפולות

פנימיות וחיצוניות – האם נרצה פתרון חיצוני וזמני, או פנימי ואמיתי?

מאת: אריאלה פרינץ

פנימיות וחיצוניות – האם נרצה פתרון חיצוני וזמני, או פנימי ואמיתי?

במאמר זה נדבר על הצורך של בני האדם לחפש ולהגיע לפתרונות שונים בדרכים רבות ומגוונות, לבעיות שונות.

ונתרכז יותר בחיפוש פתרונות למצבים נפשיים המוגדרים בעייתיים ובעיות רגשיות שונות המונעות מהאדם לתפקד כאן במציאות באופן תקין, הכוונה שלי כרגע להתנהלות תקינה ותפקוד נכון, היא להבין דברים וללמוד לקבל את המציאות כפי מה שהיא עכשיו.

מדוע קורה לי כך ולא אחרת, מה הסיבה לתוצאה כזו או אחרת שאינה נכונה לרצונות שלי?

לדוגמא: כשהאדם מרגיש רע, סובל ממחלה כלשהי, כואב לו, הדבר שנראה הגיוני וטבעי, זה לחפש תרופה, לחפש דרך, שיטה או טכניקה להגיע לבריאות, להרגשה טובה.

לא שחלילה זה טוב או רע לעשות כן, אלא שיש פתרון עמוק יותר ושורשי שיוכל להיות לעזר רב בהרבה יותר מפתרונות שונים זמניים.

הפתרון המוצע כאן לאדם, הוא להגיע להבנה פנימית, ההבנה הפנימית ביותר שהיא גם הגבוהה ביותר, הבנת האמת של המציאות, ההבנה של מה הסיבה שכך הם פני הדברים הרבה מעבר להבנה הפשוטה שנפלתי וקיבלתי מכה ולכן כואב, או כל בעיה או מחלה אחרת המוגדרת כחמורה יותר או פחות על פי הפרשנות של כל אחד באשר הוא.

אכן, קשיים ובעיות ישנם וקיימים ויהיו תמיד, והשאלה הנשאלת היא אם ניתן להגיע למצב, למקום בתוכנו שיאפשר להיות בכאב או בחולי ועדיין להרגיש טוב, וזאת כיוון שישנה הבנה של המציאות, הבנת הפנימיות של המציאות ואז ההתמודדות היא שונה לחלוטין, ממקום חדש של קבלה. האם זה אפשרי?

התשובה היא שכן ניתן להגיע למצב כזה ובהמשך נדון בו. (ברצוני לציין שאין הכוונה בנאמר כאן, שאל לו לאדם לטפל בעצמו בדרך המתאימה לו, אלא שיש פתרון מהותי, שורשי יותר).

דוגמא נוספת: אדם מובטל, מפטרים אותו שוב ושוב, הוא רוצה פרנסה וכן להיות בעשייה שזהו דבר הגיוני לחלוטין, וכך יחפש עבודה נוספת ויתכן מאד שיפוטר שוב, וחוזר חלילה עד שיבין מה קורה מתחת לפני השטח ולא רק יראה את הרצוי לו החיצוני שזה כסף ולעסוק בדבר מה, כמובן שרצוי מאד שאדם יצא לעבודה ויתפרנס, אך זאת מיתוך הבנה פנימית עמוקה וחקירה, מה באמת אני מחפש? למה דווקא בתחום הזה? מדוע מגיע כל פעם מחדש מצב של פיטורין? וכך לחקור הלאה עד להגעת הסיבות האמיתיות של מה שקורה

וכשמבינים את הסיבה האמיתית, לפי המציאות הפשוטה, ואין צורך להסתבך בפרשנויות דמיוניות, על האדם להיות מאד כנה עם עצמו ולענות לעצמו ביושר על כל שאלה שהוא שואל את עצמו "מה הסיבה? " וכך ככל שיעמיק ימצא תשובה ברורה יותר למה שקורה, מה נכון לו ומה לא נכון ומתאים לעשות עכשיו כשהוא יודע את הסיבות על פיהן הוא פועל, ועכשיו ניתן גם לבדוק האם אפשר לשנות גישה כלשהי שגורמת למצב לחזור על עצמו ולהתנהג אחרת כדי שזה לא יחזור, התשובה יכולה להיות כן או לא, אך היא מאפשרת מרחב גדול יותר של בחירה ועשייה, וכך כל המעגל הזה שחוזר על עצמו, יכול בהחלט להשתנות.

ואילו היה מבין האדם את האחדות, שבעצם הכל הוא נביעה של אחדות אחת שלמה, אחדות המבטאת את עצמה בדרכים שונות ומגוונות, היה לו הרבה יותר קל להיות מאושר ולהרגיש טוב גם כשכואב ורע, זה לא אומר שאין באמת כאב או שלא באמת יש תחושה של רע, זה אומר שאם תהיה הבנה פנימית עמוקה וברורה שהכל נובע מאותו המקום שמכיל בתוכו הפכים, ומכיל בתוכו את הטוב ואת הרע כנפרדים, אך בו בזמן הם נמצאים בתוך מקום שהוא אחד שאין בו פרשנות של זה טוב וזה רע, אין במקום האחד הזה כל שיפוט כלל, אין כל הבדל בין הדברים ויחד עם זאת בו בזמן מקום זה מכיל ביטויים שונים בצורות שונות ובגוונים שונים, ביניהם גם ביטוי הנפרדות כגון טוב ורע, וכן אני ואתה, וכן הלאה.

וכך כשאדם יחקור לעומק כל סיבה בכל נושא שהוא, בסופו של דבר יגיע לזו ההבנה, שבאמת לאמיתה גם יש את הטוב והרע וגם אין דבר כזה טוב או רע, וגם אין הבדל בין הפכים אלו, למרות שבשכל של האדם זה מפורש כהפכים, וגם פרשנות זו נכונה לכשעצמה ונובעת מן האמת, וזאת כיוון שבאמת הכל קיים.

ומי שיצליח להבין את האחדות וזאת על ידי התבוננות פנימית תמידית, חקירה ושאלת שאלות לכל סיטואציה, מחלה או הפרעה, בסופו של דבר יבין שהכל נובע ממקום אחד טוב שמכיל את כל השאר ועל כן הכל טוב, ממקום של ההבנה הזו שיש לה עוד ועוד עומקים והיבטים, אך בסופו של דבר היא טובה מאד, מתוך הבנה זו תבוא בזמנה גם החוויה של האחדות הטובה, ואז כל ההסתכלות על המציאות תהיה שונה והרבה יותר פשוטה להכלה ולקבלה באשר היא ומכאן גם חופש הבחירה לטפל במחלה או הפרעה בדרך זו או אחרת ויחד עם זאת ישנה ההבנה הטובה שהכל טוב כפי מה שהוא.

הצלחה – איך להבין את ההצלחה האמיתית שבחיים?

מאת: אריאלה פרינץ

הצלחה – איך להבין את ההצלחה האמיתית שבחיים?

מי שרוצה להצליח בחיים, קודם כל עליו לדעת מה היא הצלחה אמיתית.

חלק חשוב בדרך להצלחת אמת, הוא לשים לב, ולתת את הדעת מה עיקר בחיים ומה טפל, וכמו כן להצליח, זה אומר שהאדם מרגיש שלם, ומרגיש טוב אמיתי עם כל מה שעובר עליו בחייו.

על האדם להבין ש"הצלחה" או הישג חיצוני, אינו נחשב להצלחה באמת, ההצלחה היא תמיד פנימית, באה מהפנימיות של האדם, מהתובנה והידיעה הפנימית.

אין כל פסול בהישגים חיצוניים, אך זהו לא העיקר בהרגשה הטובה האמיתית ובהצלחה.

היה והאדם יהיה ממוקד בהבנת עצמו, הבנת המציאות שלו בפרט ובכלל, שזהו העיקר. לחקור ולהבין כל מצב, כל מחשבה, תחושה, סיטואציה כזו או אחרת בחיים, מדוע זה קורה, מה הסיבה? האם באמת יש סיבה לרצונות או למעשים השונים, למחשבות.

מובן שהאדם מבקש להרגיש תמיד טוב יותר, רוצה להצליח יותר, ולרוב רוצה לשנות את הקיים. יחד עם זאת גם מבקש האדם לדעת את האמת, חיפוש אחר האמת וידיעת האמת, לחיות את האמת, וכמעט כל בני האדם, מחפשים ולא מוצאים.

ומה שרוצה האדם למצוא, זה שקט נפשי, ליהנות מהחיים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסובב אותו, להצליח, ולהרגיש טוב.

משיחות רבות עם מגוון אנשים, נראה שהם מבקשים לדעת את האמת איך לחיות טוב באמת ולהצליח, עבור כך, יש להקדיש מקום וזמן בהתבוננות אמיתית, לראות את המציאות כפי שהיא, ולנסות כל אחד בזמנו כפי יכולתו לשחרר אחיזה מהישן בכל מובן, לשחרר אחיזה מאמונות טפלות שאינן משרתות את ההצלחה להרגיש טוב ולחיות בשלום. (גם לאמונות הטפלות יש את הטוב שלהן, אך לא כאן המקום להרחיב).

על האדם לשים לב שהוא ישר עם עצמו, שהוא לא משקר לעצמו ועל ידי כך משקר לסובבים אותו, ככל שהאדם יהיה יותר כנה וישר וישיר וגם מה שיותר ענייני וממוקד בהבנת האמת, להבין במה הוא רוצה להצליח באמת, הבנת המציאות, הבנת העשייה הפרטית והכללית, אלו הם דברים משמעותיים כחלק מהצלחה אמיתית בחיים, בלעדי ההבנה ומבלי לחקור מה באמת קורה, ומה הסיבה לכל דבר בחיים באופן פרטי וכללי, האדם ימשיך להסתובב סביב עצמו, וימשיך לחפש, אך לא באמת יגיע להצלחה.

בסופו של דבר, על האדם להבין, שהצלחה אמיתית בחיים, היא ידיעת האמת.

וכשידע האדם את האמת האחת שאין שני לה, אז תהיה הבנה אמיתית, ואז לא יהיה צורך יותר לחפש אחרי הצלחה כזו או אחרת, כי באמת האחת, הפנימית, אין הבדל בין דבר זה לאחר, ועל כן, כל עשייה או אי עשייה היא מוצלחת וטובה בפני עצמה.

וכשאדם מגיע באופן ברור ללא ספק להבנה הזו, כשהוא יהיה במקום שהוא לא מבקש במחשבתו הצלחה נוספת כזו או אחרת כיוון שהכל באותה המידה טוב ומוצלח כפי מה שהוא

אז ידע, שהצליח באמת.

הבנת המהות בפשטות – האם זה באמת כל כך פשוט?

מאת: אריאלה פרינץ

מי שיתבונן בעמקות ובפשטות על המציאות, יבין גם שזו ההשתקפות של המהות והביטוי שלה עצמה.

רבים הם האנשים המחפשים את המהות, מבקשים לדעת מה מסתתר מאחורי הקלעים, מה ישנו שם כדבר נשגב ולא מושג, שאם אותו ישיגו ויגלו, חייהם ישתנו לטובה, יהיו מאושרים יותר ושמחים יותר. וישנן דרכים אינספור, רעיונות, כיתות וכתות המבקשים לתת מענה לבני האדם המרגישים שאיבדו את הדרך, שהם אינם על מקומם ובסך הכל רוצים להרגיש שלווים ומאושרים ובטוחים יותר, אך רוב רובם של האנשים, גם אם מוצאים רגעי שקט ושלווה, או הנאה, שמחה וכן אף תובנה גבוהה

עדיין מבינים שלא מצאו את אשר ביקשו וחיפשו.

והאם באמת אפשר בכזו קלות להבין או לדעת את המהות שנדמה שבה יש רק אושר עילאי ושמחה ושלווה אינסופיים?

התשובה היא שאכן אפשרי הוא הדבר להכיר ולדעת את המהות, אם ע"י עבודה קשה של התבוננות וחקירה, ואם ע"י אמונה חזקה ופשוטה שמביאה לידיעה עצמה.

ואז מה מגלים? מגלים שהשורש שהוא בעצם המהות, הוא בפשטותו ובעוצמתו ובכל הגוונים שבו השורש הוא המציאות בדיוק כפי מה שהיא.

השורש שהוא האחדות = המהות בסה"כ מבטא את עצמו דרך המציאות עצמה, דרך כל מה שקיים בעולם, מדבר – חי – צומח – דומם, וכן עם התבוננות מעמיקה ושאלת שאלות, ולכל דבר נשאל מהי הסיבה, נגיע להבנה שוב ושוב אחת ויחידה, שבכל דבר הקיים יש ביטוי והשתקפות של המציאות, ויכול להיות שבהבנה הזו יהיה קצת או יותר בלבול, כיוון שהמציאות עצמה מפורשת בדרכים שונות ולא רק כשלווה ואהבה וכד'

במציאות שהיא הביטוי האמיתי של המהות הגבוה, ישנו גם הטוב וגם הרע, וגם אם נרצה לשים דגש רק על הטוב, ולראות את חצי הכוס המלאה, זה לא באמת יעלים את הרע, זה יהיה יותר שקר עצמי והכחשה לאמת שקיימת בפשטותה, ומי שיבין את מהותה של האמת, לא יהיה לו צורך יותר לשקר לעצמו או לאחרים, והחיפוש של דרך כזו או אחרת לא יהיה בה עוד צורך, כיוון שכעת יש גילוי חדש, יש ידיעה.

ישנה ידיעה שהאחדות = השורש = המהות, היא באמת רק טובה ולמרות שהיא אחת, כאן במציאות שלנו היא מבטאת עצמה באינספור דרכים שונות ומגוונות, ולמרות שאחת היא ובאחדות אין נפרדות והכל שלם ומושלם כפי מה שהוא

עדיין בו בזמן היא מכילה בתוכה את ההפכים, את הטוב והרע, את המודע והתת מודע ואת כל הזוויות והדרכים השונות

אם כן מסתמן מכך שאין דרך אחת נכונה יותר משכנתה, כיוון שכל הדרכים נובעות מאותה הנקודה עצמה, מאותה המהות האחת והיחידה.

ומי שיהיה חכם ויחזיק בזו ההבנה והידיעה, או האמונה, יזכה להיות מאושר באמת כיוון שיבין שאין כל נפרדות והכל הוא אחד הרוצה לבטא את עצמו דרך כל דבר ודבר ודרך כל אדם, גם אם זה ביטוי שאנו מפרשים כרע, כיוון שעכשיו יש הבנה שהטוב והרע וכן כל השאר הן אותה המטבע בדיוק

ממקום זה נוכל להבין שהכל אמור להיות בדיוק כפי מה שהוא ואז ישנה קבלה של המציאות כפי מה שהיא בחיים של כל אחד

כמו כן ממקום זה של הבנה, יש את הבחירה לראות את הדברים כטובים או רעים, וכן יש לזכור שגם אפשרות הבחירה והחשיבה אם זה טוב או לא טוב, נובעת ומתאפשרת מהמהות.

אם כך, מה שנותר לנו זה להמשיך במשחק, כל עוד אנו כאן במציאות, תוך כדי התבוננות בכל נושא ודבר שעובר עלינו, זהו הלימוד המעמיק והפשוט ביותר, שייתן לנו את התשובה האמיתית למהות.

תפישת המציאות כטובה ורעה כאחדות כאחת, האומנם?

מאת: אריאלה פרינץ

אדם המחפש הבנה, להבין את החיים, את המציאות, את עצמו, את הבריאה והאלוקות, אדם שמחפש באמת את האמת לאמיתה, לבסוף יגיע להבנה ולידיעה שהכל אחד, והכל טוב בעולמנו בדיוק כפי מה שהוא.

את האמירות והסיסמאות: כולנו אחד, הכל אחד, כולנו גוף אחד קיים, אכן כולנו שמענו, מדברים על כך ולומדים ומנסים בדרכים מגוונות ושונות להבין ולחוות.

אך האם באמת הדבר אפשרי לתפישה, להבנה אמיתית שתאפשר לנו לחיות בשלום פנימי וחיצוני, ובשלווה, שכן הבנה מדויקת וברורה שאכן כך הדבר, ובאמת הכל אחד, שגם הטוב והרע נובעים מהאחדות ושבעצם באמת אין טוב ורע, אלא הכל טוב כפי שהוא גם אם אנו מפרשים אותו כרע או חווים אותו באמת כרע, שכן גם חוויה זו נובעת מהשלם, אז ורק אז כשנגיע לכזו תודעה נוכל באמת לחיות בשלווה, בקבלת המציאות כפי שהיא ברואה, ומכאן שנשיג אושר אמיתי, לא זמני או חלקי.

ישנם אנשים המאמינים באמונה שלמה שכך הוא, ושהכל טוב, שהכל אחד, והרבה שמאמינים שהכל לטובה, אך זו היא אמונה או חשיבה שגויה, כיוון שהעניין הוא לא שיהיה טוב בגלל מה שקרה, האמת היא שזה טוב עכשיו כפי שזה בדיוק, יתכן מאד שבתפישה של סיבה ותוצאה אכן תהיה תוצאה חיובית או משמחת ממקרה זה או אחר או להיפך, תוצאה מאכזבת, וזה נכון ובסדר לראות את זה כך, אך חשוב מאד להגיע להבנה ועם הזמן לחוויה, שלמרות שיש סיבה ותוצאה, כאן ועכשיו המקרה שקורה ללא כל שיפוט של טוב או רע ויתכן אף ללא כל סיבה, בו ברגע הוא קורה כיוון שהוא אמור כך להיות ועל כן הוא טוב.

ואלו המאמינים שהכל טוב, טוב ויפה יעשו אם גם יבדקו מתוך שכל והבנה, התבוננות וחקירת האמת מהו מקור כל הדברים, מהו השורש, וכך מתוך האמונה תצמח לה גם הבנה וידיעה שקטה וברורה שאכן כך, הכל אחד ומאוחד ועל כן אין מקום יותר לדאגה, מגיע שקט פנימי ואמיתי המאפשר להמשיך לחיות ללא מלחמות פנימיות או חיצוניות, גם אם קורים דברים שנחשבים לשליליים, אכן האדם מן הסתם אמור להתמודד בחיים עם מצבים שונים, טובים או רעים, אך ברגע שיהיה בידיעת האחדות, שכוללת כאחת את הטוב והרע, ההתמודדות תהיה שונה, ממקום חדש וטוב.

כמובן שלצד המאמינים ישנם החוקרים, המחפשים תשובות בדרכים שונות, המדע, ולבסוף כל אחד בזמנו וממקומו, יגיע לתובנה, לידיעת האחדות האחת, שם טוב ורע הם אותו הדבר ממש, באחדות אין השוואות, הזמן והמקום באחדות אינו קיים ובו בזמן היא מכילה את הזמן והמקום.

ומי שבאמת חשוב לו להבין, יחקור פנימה וישאל שאלות בכל נושא ובכל מה שעובר עליו, ואז תפישת המציאות של האדם משתנה, כיוון שהוא מבין ויודע, ואף יכול לזכות ולחוות, כי הכל קיים מאז ומעולם בו בזמן, גם הטוב והרע, גם כנפרדים וגם כאחד.

באמת, אין שום הבדל ביניהם ומי שיבין זאת לא יחפש יותר את הטוב ואז יהיה לו טוב אמיתי.

גם לחיפוש יש סוף!! ואפילו סוף טוב: התבוננות, הבנה, חוויה

מאת: אריאלה פרינץ

תהליכים רבים עוברים על מחפשי הדרך, מחפשי האמת, המחפשים את עצמם והמחפשים את האלוהים.

ומי שיתבונן פנימה בהתמדה וברצון כנה למצוא, או להגיע, יבין שאין כלל מה לחפש

ואין מה למצוא, כי הכל כבר קיים בתוך כל דבר, ובתוך כל אדם באופן מוחלט ושלם

הידע קיים, והיה קיים תמיד לכל אחת / ד.

כל מה שנותר, זה להבין בשכל הפשוט, המוגבל את מה שאיננו מוגבל

ועצם העובדה שהשכל המוגבל הינו מתקיים מאותו המקור של הלא מוגבל

היא ההוכחה שיש את האפשרות להגיע לידי הבנת הלא מוגבל, בכלי מוגבל.

אכן, לאחר שישנה ההבנה, מתהפכים השכלים ומתקבלת חוויה המאפשרת את ההכלה והקבלה של המציאות, של הבריאה וכל מה שמתנהל ומתנהג בתוכה כפי מה שהוא בדיוק.

התהליך ההתפתחותי, תהליך הגילוי נעשה באופן שווה אצל כל בני האדם

רק שכל אחת / ד יחווה זאת, או יבין זאת בזמן ובמקום הנכון

המטרה של ההתבוננות ושל התהליך היא לחזור לידיעת השלם, חיבור למקור

אליו ממילא אנו מחוברים, רק כי נדמה לו לאדם שהלך לאיבוד ושישנו צורך בחיפושים כלשהם.

האדם הבוגר, שאינו מודע עדיין, כמו ילד קטן, בטוח שהוא זה ששולט בהכל

ושהוא כל יכול, הילד לדוגמא חושב שהוא יכול לעוף, או שיש לו כוחות לעשיית דברים שונים

שאין הוא באמת מסוגל לעשות – (מפרספקטיבה מסוימת אכן כל אחד הוא כל יכול, אך לא כאן המקום).

כך גם האדם הבוגר חושב שהוא זה שעושה, הוא העושה, עד שהוא מגיע להבנה

שהדברים נעשים דרכו, ושלא לגמרי יש לו את השליטה על הנעשה.

לאחר שישנה ההבנה הראשונית של לא אני העושה, ישנה התקדמות למקום של "אם אני לא העושה, לפחות אחליט מה להרגיש לגבי הנעשה", ואז יש ניסיון לשלוט ברגש, לכוון את הרגש להרגיש כך או אחרת, וישנן שיטות ודרכים למכביר, איך לשלוט, או לנהל את הרגשות

ומי שיתמיד בכך ויתבונן פנימה בכנות, יראה שאין כל הצלחה בניווט, או ניסיון שליטה על הרגש

אלא לזמן או לתקופה קצרה או ממושכת יותר, אך לא באופן קבוע

כי מצד האמת, קודם כל בכלל אין במה לשלוט, וגם אם כן, לא האדם כתודעה נפרדת

כ"אני" הוא השולט.

ולאחר ההבנה של האדם המתבונן והמחפש לדעת ולהכיר את עצמו, כי אפילו שליטה על רגשותיו אין לו כביכול, ושאני אומרת כביכול, זה בגלל שבסופו של דבר, בקצה ההבנה השכלית, יש שליטה, או אין שליטה, הם ממש באחדות, כאחד, כך שזה מאבד את המשמעות של "אני שולט"!!

וכך הלאה, לאחר ההתפכחות הנוספת, האדם לוקח על עצמו לכל הפחות

להחליט לבחור ולברור את אופן המחשבות שלו, מה אני רוצה ובוחר לחשוב

על מה שאני "עושה", או "מרגיש", כמו לדוגמא: "אני בוחר להחזיק במחשבתי שהכל טוב, ויהי מה"

כיוון שאם האדם יכול לבחור את המחשבות שלו, וממילא רוצה להרגיש טוב, אז במקום שיעשה את ההפרדות במחשבה שזה טוב וזה רע, ובגלל שזה טוב הוא רוצה את זה, ואת הדבר האחר הוא לא רוצה כי הוא דבר "רע", אז למה לא לשנות פשוט באופן מודע שכל מה שקורה, הוא טוב.

והמחשבה הזו, של "אני בוחר את מחשבותי", עם ההתבוננות פנימה, מביאה בכלל את האדם לשאול את עצמו, האם אני בכלל "בוחר", או שולט ברצון שלי לחשוב כך או אחרת?

והיה והאדם מגיע למסקנה שהוא גם לא בוחר בכלל מה לחשוב, או להרגיש או לעשות

והכל נעשה דרכו, ומכך משתמע שאין לו בכלל קיום מצד עצמו, אלא איזשהו "כח" מקיים אותו

כאן נוצר בלבול, ואיבוד הזהות העצמית, מה שנקרא, איבוד האגו.

ב"מקום" בו יש אובדן הזהות העצמית, ישנו החיבור אל התודעה האחת, בה כל הדברים מחוברים כאחד, ה"מקום" בו הזמן והמקום מתהווים, וממקום זה יש את אינספור הצורות השונות

המתגלות כתמונה אחת שלמה, ובו בזמן, כדברים נפרדים שרק נראים כשונים זה מזה

אך במהותם הם זהים לחלוטין, כביכול זה "נובע" מאותו המקור, מאותו החומר, אך בהעמקה עוד פנימה, ישנה ההבנה כי שום דבר אינו נובע משום מקום, כי הכל קיים תמיד.

בהבנת ובחוויית האדם את התפישה הזו, ישנה אמירה של "אני" ככלל, ולא כנפרד

ה"אני" הוא הגוף שלי, או השם שלי וכל מה שתלוי ומשתמע מכך, כבר לא באמת יש לו חשיבות

החשיבות והמשמעות עוברת כעת ל"אני המציאות" באחדותה.

יש לחדד את ההבנה, כי הידיעה של האחד, היא מהפרספקטיבה ה"גבוהה" יותר, עדיין בנפרדות מהמקור ממנו היא מתהווה

ויש את ההבנה, כי הכל כולל הכל: החומר, הרעיונות, הרגשות, הרצונות, הבחירות, המחשבות

הכל מתהווה ממקור יחיד, מאותו השורש, רק שבתחושה של האדם, יש הבדל בין חי לדומם לדוגמא, או בין עשייה, לרצון, או מחשבה – בחירה וכן הלאה.

בידיעת האחדות, עדיין כ"עצמי שלם" "אני אחד עם הכל", עדיין ישנה חוויית הנפרדות, עדיין יש ידיעת המציאות כולה, והאין מציאות שהיא ההפך מהמציאות, או הנפרדות בין המציאות של ה"מקום" בו מתחברים המקום והזמן, למה ש"מעל" המקום והזמן, מה שנקרא "אין" מול "יש"

אך זו כבר החוויה, כי באין אין את ההגדרות, או השינויים.

ונחזור לחוויית "אני כמציאות שלמה" ולא כנפרד, גם שם יש את השאלות, רק באופן שונה

למה אני רוצה את מה שאני רוצה כמציאות שמתבטאת כפי מה שהיא? וכו'!

ומכאן יש שלב נוסף אליו כל אדם יגיע, ישנה העלמות מוחלטת, מה שנקרא "אין"

ובחזרה מהאין, שם אין כל ידיעה או חווייה, אלא משחוזר האדם לנפרדות, ישנו הזיכרון של ה"אין"

יחד עם ידיעת האחדות והנפרדות בו זמנית ממש כאחד, מכאן שסיים האדם את החיפוש

ואין יותר כל שאלה, ואין הבדל או משמעות למי העושה, הרוצה, המרגיש או הבוחר וכו'

כי הכל כולל הכל, היש, והאין, באחדות שלמה.

יש גם את החוויה של האדם כנפרד, כרוצה כעושה, בו בזמן שיש את חווית האחדות של כל הצורות

וידיעת ה"אין כלום" ממנו מתהווה בכל רגע, כל שישנו.

תובנות על אמת שקר טוב ורע

מאת: אריאלה פרינץ

תובנות על אמת שקר טוב ורע

השאיפה היא להבין שכל דבר הוא טוב באותה המידה.

- מבחינת האדם אם הוא רוצה להיות מאושר באמת ולהרגיש טוב כל הזמן, עליו לקבל באותה המידה את כל הדברים שקורים לו בפרט ובכלל וזה לא אומר שצריך להרגיש שמחה כל הזמן או עצבות דווקא, אלא שסיטואציה מסוימת שקוראת ומשמחת אותי, לחשוב שגם אם ההפך שלה היה קורה, לקבל את זה באותו האופן, לא לעשות הבדלה אם זה יקרה לי זה טוב ואם זה לא קורה, זה לא טוב, ולהיות במקום של השתוות. המטרה היא להגיע למקום של השתוות וראיית המצבים השונים כלא נבדלים ולהבין שמה שקורה פשוט קורה כי כך אמור להיות.

ברצוני לענות כאן על 2 שאלות שנשאלתי:

1."האם אין אחיזה שקרית, כי מה שיש זה מה שיש, כאילו אין טוב ואין רע? "

תשובה:

- כן יש שקרים, וזאת למרות שהשקר גם הוא נובע מנקודת המוצא של האמת.

- יש טוב ויש רע ויש מקום המאחד את הטוב ואת הרע ו"שם" אין הבדל בין הטוב לרע.

המטרה היא להגיע לחוות כל הזמן את המציאות מהפרספקטיבה של האחדות הגבוהה שאינה מבדילה ביניהם, ולמרות שבאחדות הטוב והרע הם אחד, אף על פי על כן גם יש הבדל ביניהם, וגם בו בזמן אין טוב או רע, לא קיים בכלל דבר שכזה, ואף על פי כן בו זמנית בשכל המוגבל של האדם בהבנה המצומצמת, בקיום של הנפרדות, יש טוב ויש רע ממש, וכן צריך להבדיל ביניהם, ובו בזמן לדעת ידיעה ברורה שהם אחד ואין שום הבדל ביניהם. מהפרספקטיבה הרחבה יותר, יש הבדל או אין הבדל זה אותו הדבר.

- ואכן מה שיש זה מה שיש וזה הטוב לכשעצמו.

2. -"אז איך אדם יודע מהי אחיזה שקרית, מה משרת אותו ומה לא, ומה האמת? "

תשובה:

- בכדי לדעת מה משרת את האדם, או כל תהייה אחרת, על האדם לעשות עבודת התבוננות ללא פשרות, מה הסיבה שאני רוצה דבר מסוים זה ולא אחר, ומה הסיבה לסיבה? ואולי אין בכלל סיבה, ואם הסיבה היא הרצון לעשייה זו או אחרת, מהיכן הרצון הזה נובע? מהו בכלל הרצון הזה, האם באמת אני זה שרוצה, או אולי יש איזה כוח שרוצה ומחליט עבורי?

- לחקור ולשאול עד שמגיעים לאן שאמורים להגיע, לטוב המוחלט שכולל הכל באחדותו ואז יהיה ברור כשמש לאדם מה משרת אותו ומה לא.

- לגבי האמת, בנושאים ענייניים שעולים כאן ועכשיו או בחיי היום יום, לדעת את האמת זה לשאול את עצמך למה אני עושה דבר זה או אחר ולשאול את עצמך האם אני לא משקרת לעצמי בתשובה, כאן להיות אמיתי עד כמה שניתן ואפשרי עבורך כאמת שחווים ומבינים כרגע, לא אמת של אף אחד אחר או דעה שאומרת שכך צריך להיות או להיעשות, רק האדם בעצמו אמור להגיע לתשובה האמיתית מעצמו, מפנימיותו, אבל לרצות רק את האמת, לא מה שנוח להבין כאמת.

ונכון לרגע הנתון לפעול בדיוק כפי שמרגיש הכי נכון, או מה שמובן כנכון לפי נקודת האמת שלך עכשיו.

להיות בהתבוננות פנימית כל הזמן, עד שמגיעים. ! זו עבודת התפתחות.

- כל עוד יש ספק לגבי האמת שהאדם יודע או מבין, כל עוד יש שאלה האם יש אמת גדולה יותר, או דרך נכונה יותר להגיע לאמת, אז זה סימן שלא נמצאים באמת, כל עוד יש שאלה לגבי ידיעת האמת אז לא באמת יודעים.