ארכיון התג: אימון אישי

האני – האם ואיך אפשר לבטל האני בשלמות?

הפעם אני רוצה לדבר על האני, עניין ידיעת האני.

ומה זאת אומרת? העניין שהאדם יודע שהוא קיים.

וישנן שיטות רוחניות רבות, או שיטות בכלל שמנסות לבטל את הקיום של האדם, של האני.

ונשאלת השאלה, אם אכן אפשר בכלל באופן טכני כלשהו לבטל את האני

ונתחיל מהסוף, שאפשר לעשות את זה! אבל רק על ידי הידיעה

ושום שיטה לא יכולה לגרום לאני להתבטל, אך ורק "שיטת" הידיעה.

ידיעת השורש של האני, אם אני ידע את השורש שלו הוא יתבטל.

ונגיד לאדם, קח עט ונייר ותכתוב את כל הדברים שאתה יודע

והוא יכתוב הכל, כל מה שהוא יודע, ונבדוק אם ברשימה הזו ישנה הידיעה של האני

ואם כתבת לדוגמא שאתה יודע שיש שולחן, אז האם זה אומר שיש אני, כן!!

כי אם אתה יודע שיש שולחן, זה אתה יודע שיש שולחן

יש תודה לאני, יש תודעת האני שיודעת את הדבר.

וכאשר אתה חושב על משהו מסוים, כל מחשבה, היא כוללת את הקיום העצמי של עצמך.

ומאחר שכל המחשבות כוללות את האני, אז זה אומר שאין אפשרות לחשוב את העדר האני.

גם אם אדם יגיד אין אני, או כל סיסמא אחרת, או שיטה אחרת, עדיין הוא יהיה קיים

כי זה הוא חושב את זה.

וכדי להעלים את האני, זה לחשוב על כלום, לחשוב על כלום זה אומר משהו חסר משמעות לחלוטין

הכלום, השום דבר המוחלט שאין כל אפשרות לחשוב את ההפך שלו.

וכאן יש בעיה, כי אם תצליח לחשוב עליו, אתה עדיין חושב על כלום, כי זה כביכול ההפך של היש

ואין אפשרות באופן מוחלט לא לחשוב על שום דבר.

ויש חכמולוגים שיגידו בטח שאפשר בכל מיני שיטות, אבל אם יצבטו אותך חזק תוך כדי

אתה תרגיש, וזה אומר שכן חשבת על משהו.

גם אדם יכול להתעורר מחלום ולא לזכור מה היה, אך עדיין הוא היה קיים כי הוא יודע שהוא חלם.

וגם זה שהאדם לא זכר על מה הוא חשב או על מה הוא חלם, זה לא אומר שהוא לא חשב.

זה שאתה לא מרוכז זה לא אומר שלא חשבת. ואין שום טריק להעלים את הקיום של האני.

והידיעה האחת בעולם שאפשר להעלים את הקיום של האני, היא ידיעת המהות של האני.

וידיעת האני וידיעת ההעדר אני, היא המהות שלהם והיא שתעלים את ידיעת האני.

ויש דבר שממנו עשוי האני והאין אני, והדבר הזה הוא לא מקום ריק, ולא יעזרו סיסמאות של חוויה של מקום ריק, כי זה לא מקום, זה העדר, זה כלום ממנו יש את כל הדברים

ואת האני ואת האין אני.

האדם צריך לנסות להרוג את האני, ואיך עושים את זה, מתחברים למהות של האין אני

והחיבור בין האני ללא אני, בהעדר המוחלט לחיבור המהותי הזה בו אין הבדל בין אני ללא אני

רק אז החיבור המהותי הזה האני יעלם.

חיבור לדבר שמחבר ביניהם, לישות המחברת בין האני והלא אני, בין הרצונות, החי, הצומח והדומם, וכל מה שישנו, וכל מה שאיננו, כלומר כל הדברים שישנם וכל מה שאיננו

כולם עשויים מישות אחת בה אין הבדל בין אני ללא אני, ואין הבדל בין כל הדברים כולם.

ומי שיגיע להבנה מלאה ושיחווה בחוויה שלו יותר ויותר את האין הבדל בין היש לאין אני

ישות שאין בה הבדלה בין ימין ושמאל, אין הבדלים בכלל. אין גם הבדל בין מקום לזמן

ומי שקודם יבין ויחווה את זה, אז הוא יהיה "העדר האני"

והבונוס… שאז הוא גם יבין איך נברא העולם!

איך זה קשור? כי האני של האדם זה העולם הראשון שנברא

וכשתהיה בהעדר של האני, והאני שלך יחזור אליך, אז על בשרך תחווה את בריאת העולם

ותבין איך ולמה הוא נברא!!

וזה כבר בונוס.

ושיהיה לכלום המשך יום של אני שמחובר להפך שלו כישות אחת.

האני – האם ואיך אפשר לבטל האני בשלמות?

בחירה חופשית – איך היא נוצרת? אקראיות או סיבה מוכרחת?

הפעם אני רוצה לדבר על הבחירה החופשית

לתת נקודה נוספת למחשבה, על הבחירה החופשית

ומי שיתבונן יראה שיש פה שאלה מאד מעניינת, האדם עושה פעולה

למה הוא עשה? רצה לעשות משהו, ועשה, בחר לעשות.

ויש מצבים של עשייה מבחירה חופשית, ויש עשייה ללא בחירה חופשית.

כמו כן מי שיתבונן, כל דבר בעולם, או שיש לו סיבה, או שאין לו סיבה למה הדבר קרה

וכבר אקצר את התהליך, למה יש סיבה, או למה אין סיבה

ועכשיו או שיש סיבה שמכריחה את הדבר שיקרה, או שיש סיבה שאינה מכריחה. כלומר אפשרית.

או שזה מחויב המציאות שזה יקרה, או שזה לא מחויב המציאות, כלומר זה היה יכול גם לקרות אחרת.

בעצם, זה אומר שמי יסתכל על עניין הבחירה החופשית, יש רק שתי אפשרויות, או שיש משהו שמכריח את הדבר שיקרה, ואז אתה לא בחרת!

גם אם אתה מרגיש שבחרת, היתה לך תחושה שכן אתה בחרת

אבל עדיין משהו גרם שיהיה מוכרח שאתה תבחר.

ומהכיוון השני יכול להיות שאתה עצמך בוחר ככה ולא אחרת, ואז נשאלת השאלה

למה בחרת ככה ולא אחרת, ואם סתם בחרת ככה ולא אחרת, באופן אקראי

אז גם לא אתה בחרת, כי בחרת ללא סיבה את הדבר שבחרת, ואז זה ללא סיבה ולא היתה שם בחירה האם שייך להגיד שאם הדברים אקראיים לגמרי, כמו עלה שנופל בצורה כזו ולא אחרת דווקא

אז אם הכל אקראי, אז אין לך בחירה, וגם אם יש משהו שמחייב את הדבר לקרות

אז גם אין בחירה

ויש העדר סיבה, זה אקראי, שוב, גם אם אתה מרגיש שבחרת.

ומה שנשאר שיש סיבה מסוימת, אבל, היא לא מכריחה אותך.

ועל האדם לשאול את עצמו, מה הסיבה לכל פעולה שהוא עושה

או שיש סיבה שמכריחה את הדבר הזה לקרות, או לא.

ואם אין סיבה מחייבת, אז זה אקראי, וזה אין סיבה.

ועל האדם לשאול את עצמו על הכל, למה אני רוצה ככה ולא אחרת, האם אתה מוכרח לרצות את הרצון הזה

לחקור את השאלה, האם יש לאדם בחירה, או שאין בחירה?

על האדם להעמיק בכך.

ועכשיו נגיד שאם יש סיבה שמחייבת לגמרי, היא שוות ערך לאקראי לגמרי.

נאמר שהסיבה הכריחה את הדבר,, אז מה הכריח את הדבר שהכריח.

וגם אם הסיבה עצמה בסופו של דבר היא אקראית, וסיבה ראשונה של כל הסיבות

אז זה אומר שיש העדר סיבה.

ועל האדם לבדוק פנימה ולעומק, מהי בחירה אמיתית באמת.

בחירה חופשית – איך היא נוצרת? אקראיות או סיבה מוכרחת?

טוב נצחי – מהו ואיך לחוות טוב נצחי אמיתי?

הפעם אני רוצה לענות על השאלה, איך אדם יכול לחוות טוב נצחי

ומה הכוונה לטוב נצחי? טוב נצחי, פירושו טוב, שקיומו של הטוב לא תלוי בסיבה כלשהי

אם שואלים אדם למה טוב לו והוא אומר כי, זה תלוי בסיבה כלשהי, וזה לא טוב אמיתי.

ואיך אפשר להרגיש טוב נצחי, יש כל מיני שיטות, חשיבה חיובית ועוד

וכל עוד האדם עושה משהו, הוא רוצה משהו מסוים, הוא חושב משהו מסוים או בדרך מסוימת

או כי יש לו משהו מסוים, כי הוא עושה משהו מסוים, כי יש לו משהו מסוים

זה ברור כי כל עוד זה תלוי במשהו זה לא טוב נצחי, כי זה יכול להשתנות.

כמו כן אם האדם תלוי במה שאתה עושה זה גם יכול להשתנות, כי אולי תעשה משהו אחר

וגם מחשבה זו עשייה, כי הוא אמור לחשוב משהו, זה תלוי בו, זה תלוי בכך שאתה תחשוב את הדבר הזה, זה תלוי במחשבה כלשהי.

והאדם רוצה להתקדם, רוצה להשתפר, והוא מגיע למצב שהוא מרגיש שרק טוב לו

ועליו לשאול את עצמו האם הטוב הזה הוא מחויב או אפשרי?

מה זה אומר? האם זה יכול להשתנות?

כל מי שהגיע להארה מסוימת, עליו להבין, לשאול את עצמו האם פעם הרגשתי רע?

וכל עוד התשובה כן, הטוב הזה לא מחויב, כי תמיד הטוב יכול להשתנות

הוא לא נצחי, ולהגיע לטוב נצחי אפשר על ידי הבנת האמת, וגם הבנת האמת תלויה בהבנה

אך האדם צריך להבין מה שקורה במציאות, מה הסיבה הראשונה?

מה הכוח המניע את הדברים?

כל האירועים באים מנקודה אחת המניעה את כל הדברים, את כל התהליכים וכל התוצאות

וכל הסיבות.

ואם תהיה הבנה שהדברים כולם, הטוב וגם הרע באים מנקודה אחת המניעה את כל העולם

ועל האדם לגלות מהו הדבר הראשון הזה, ואם הדבר הזה הוא רע, אז כל הדברים רעים ולעולם לא תצליח להשיג טוב שאינו תלוי בדבר.

אבל אם האדם יבין מה האירוע הראשון ומה היה לפניו, ויגיע האדם להבנה שהכל טוב אמיתי

הוא יבין שלא רק שהכל טוב, אלא שהכל היה טוב אמיתי מאז ומעולם

ואז שייזכר האדם בדברים שקרו לו, זה טוב מוחלט מבחינתו, כל מה שקרה ויקרה הופך לטוב.

ועל האדם לשאול את עצמו, האם מבחינה תיאורטית יכול להיות שיום אחד אני אשכח את החשיבה שלי? האם יכול להיות שיום אחד אני לא יבין את המציאות? האם יכול להיות שאני לא יצליח לחשוב חיובי? ואם התשובה היא כן, יכול להיות…

ואם האדם ישאל אם יכול להיות שהחשיבה שלי תשתנה, עדיין הכל יהיה טוב?

ומי שחווה את הטוב האמיתי, ממילא הוא יחווה את הטוב המוחלט

וטוב מוחלט, הרע ביותר הוא גם הטוב ביותר, וכל זמן שהטוב תלוי במשהו, הטוב שיכול להפסק, הוא לא אמיתי, ואם לא הכל לא טוב כבר, אז תמיד לא יהיה טוב

ואם הכל טוב עכשיו, תמיד היה טוב, הרווחת גם את מה שהיה "רע", כשלא הבנת שזה טוב.

ומי שיגלה את המנגנון של איך פועל העולם, מה הסיבה הראשונה של כל התהליכים?

מה הסיבה שיש רע? מה הסיבה שיש טוב? מאיפה הטוב והרע מגיעים, למה פעם יש רע ופעם יש טוב?

ואם האדם יגלה את סיבת כל הסיבות, אז הוא יכיל את כל האירועים של המציאות בצורה חדשה, והוא יחווה טוב אמיתי.

ושיהיה לכולם המשך יום טוב נצחי אמיתי.

טוב נצחי – מהו ואיך לחוות טוב נצחי אמיתי?

שלמות עצמית וזכרון רגשי טוב – מהו זיכרון רגשי טוב בשלמות?

הפעם אני רוצה להשיב על שאלה שנשאלתי, איך אדם יכול לדעת אם הוא הגיע לשלמות העצמית שלו?

ויש תשובות רבות, והתשובה המהירה ביותר שכל עוד יש לך שאלה, עוד לא הגעת

ואתן נקודת מבט.

אדם עובר מרגע שנולד תהפוכות, ולפי הזיכרון שלו את העבר, ידע אם הגיע.

ילד לדוגמא בגן הוציאו לו לשון וחווה את זה כרע, ואז הוא גדל ומוציאים לו לשון והוא לא ייחס לזה כבר משמעות, והאדם כל הזמן מתפתח, ודברים שקרו פעם, עכשיו מבין שזה דברים שלא צריך להילחץ מהם.

וככה מתבגר האדם והוא לומד מה זה טוב ומה זה רע, ומשנה כל הזמן את התפישות שלו

ואז הוא לומד שיטות רוחניות כדי להיות מאושר, ואז הוא הופך להיות מאושר ומרגיש טוב

ואיך הוא יכול לדעת אם זה טוב מושלם?

זה על ידי הניקיון של המטען הרגשי של הדברים הרעים שקרו לו

ויחד עם זאת הוא גם סוחב פחד שהחשיבה שלו תלך לאיבוד, שהחשיבה הטובה או הדמיון ייעלמו והוא ירגיש רע, אבל עכשיו אנו מדברים על העבר, גם שהאדם הגיע לאושר ולהרגשה טובה

הוא תמיד סוחב איתו מטען רגשי מהעבר, והמטען הזה הוא לא מספיק טוב כמו הרגע.

ואנשים אומרים השבוע היה לי שבוע טוב הלוואי שהוא ימשך, ובעצם זה לא טוב אמיתי כי אתה פוחד שהטוב הזה יפסק, וטוב אמיתי זה שאתה לא חושש שלא יהיה לך טוב.

ויחד עם זאת גם בשבוע הטוב ביותר בחייך, אתה פוחד שזה יפסק, אז זה לא טוב מוחלט

כי יש פחד!!

בנוסף לכל זה, תמיד יש מטען רגשי של הדברים מהעבר, ולדבר הזה כביכול אין פתרון

כי את העבר אין להשיב, אין אפשרות לשנות את העבר.

ועל האדם להגיע למצב שכל רגע הוא טוב, וכל עוד רגע אחד היה פחות טוב מאחר

זה לא טוב מוחלט.

וטוב אמיתי זה שכל מה שקרה לך אי פעם, אתה ממש חווה אותו כטוב אמיתי.

ברגע שקורה לאדם משהו והוא חווה אותו כדבר רע זה כי הוא לא רוצה את הדבר, ושאדם חווה את העבר שלו בצורה רעה, הבעיה זה לא מה שקרה, כי מה שהיה עבר כבר

מה שהיה איננו ולא מנסים להפוך אותו לטוב, זה כבר לא קיים, ומה שאנו מנסים לפתור את הזיכרון, לפתור את מה שהוא חווה את מה שקרה לו, והוא חווה את הזיכרונות בצורה רעה

וזו הבעיה, זה מה שהורס לאדם את האושר כי הוא חווה את העבר שלו בצורה רעה.

והאדם יכול להגיע למצב שהוא יחווה את הזיכרונות בצורה טובה, אם הוא יצליח להביא את עצמו בהווה לחוות את הזיכרונות בצורה טובה, אז הוא יחיה טוב.

ועל האדם להיזכר בכל הדברים הרעים, ולחוות אותם כדבר טוב, וזה ממילא מתקן לו את זיכרונות העבר ואז הוא חי טוב באמת.

ומי שלימד את האדם להדחיק את הדברים הרעים אין לו מושג מימינו ומשמאלו, כי תמיד יהיה זיכרון.

ובפועל תרשום את כל הזיכרונות הרעים, ותחווה אותם בצורה טובה.

וכל הטריקים, חשיבה חיובית, דמיון ועוד, כל אלו לא יעבדו לך.

העניין להגיע להבנה, לא לשקר את עצמך, אלא להבין את הסיבה של כל האירועים, את הסיבה שעושה טוב והסיבה שעושה רע, הסיבה היא הסיבה שעושה את כל האירועים בעולם כולם!

וכאשר האדם יחווה בהווה את האירועים הטובים והרעים מהנקודה של הבנת הסיבה הראשונה שאין בה הבדל בין טוב לרע, אז האדם יחווה את הזיכרונות מההבנה ומידיעה שאין הבדל אצלו בין טוב לרע ויחווה את הכל כטוב ביותר, ואז הוא יחווה טוב בשלמות.

ושיהיה לכולם המשך יום טוב באמת.

שלמות עצמית וזכרון רגשי טוב – מהו זיכרון רגשי טוב בשלמות?

החיים הרעים של העשירים ששמחים בחלקם – מהם?

הפעם אני רוצה לדבר על החיים הטובים של "העשירים" במרכאות, ולזאת למה?

כי הם אומללים בגלל שיש להם! ותכף נסביר.

והכוונה לכל אדם שחושב שהוא עשיר במשהו.

עשיר שמח בחלקו יש לו חיים "טובים" במרכאות.

וכולם רוצים להרגיש טוב, ומי מאושר ומי נחשב מצליח, מי שמרגיש יותר טוב

ואם נשאל אדם אחד מה גורם לו להרגיש טוב והוא יתן 3 סיבות להרגשתו הטובה

ואם ניקח אדם נוסף והוא יתן 10 סיבות למה הוא מרגיש טוב, הוא כביכול יותר מאושר, יש לו 10 סיבות, היאכטה, הרכב, ועוד.

וככל שיש יותר סיבות זה בית הכלא של האדם, כי האדם צריך להרגיש ולדעת שהכל טוב לו באותה המידה, אדם כל מה שהוא יאכל יהיה לו טוב, ואם הוא אומר אני רוצה את זה ואת זה לא

הוא אומלל, זה יותר טוב מדבר אחר, ואדם רוצה דברים, מקבל את רצונותיו, ומשדרג את בית הכלא, סך הכל האדם עובר מבית כלא לבית כלא, והאדם טיפש, כי הוא עוד מתאמץ כדי להישאר בבית כלא, אדם מתאמץ ומתאמץ, ומחליף את בתי הכלא.

וככל שיש לאדם יותר סיבות למה טוב לו הוא תלוי בדבר והוא יותר אומלל

ואם תהיה באחדות, ואם תגיד שאין שום סיבה שיכולה לגרום לי להיות מאושר יותר

אז הוא יהיה מאושר באמת, כי אין שום סיבה שתלויה באושר שלו, והאדם מאמלל את עצמו, כי הוא רוצה את זה, ואת הדבר האחר הוא לא רוצה, ומי שממוקד ברצון שהוא רוצה בדיוק את הדבר הזה הכי מדויק, הוא בכלל בצינוק של הכלא.

והעניין פשוט, האדם צריך לחפש תמיד מה האמת.

ובפרספקטיבה של האחדות, הכל טוב באותה המידה, ומי שמבין את זה זורק את האזיקים.

אבל כל עוד האדם נמצא בטיפשות, והוא אומר זה טוב, וזה רע, וזה בסדר להגיד זה טוב וזה רע

אבל אם מתייחסים לזה באמת כאל משחק, אבל אם באמת אדם חושב שזה טוב וזה רע ומתייחס לזה ברצינות, ונמצא בנפרדות, ואם הוא חושב שהוא ימות יחרב העולם, הוא אדם אומלל.

ומי שיש לו יותר דברים, הוא אומלל יותר, וכל דבר שיש לך יותר דברים טובים, אם תרשום מה הדברים הטובים שלך, זה רשימת טיפשות, וככל שיהיה הבדל שזה טוב וזה רע, אתה יותר אומלל, ואם אדם יכניס את כל אבל כל הדברים שקרו לו לרשימה הטובה, ולא רק 3 דברים, זה טוב ללכת על הדברים הטובים, אבל רק שבהכל תמצא את הטוב.

ואם יש רק 3 דברים, זה בדיוק מה שגורם לך להרגיש רע, כי ככל שתמשיך לחשוב שיש טוב ויש רע, אתה תמשיך להיות אומלל.

או שתחשוב שהכל טוב, או שתחשוב שהכל רע, ומה האמת?

האמת שהכל אחד ואז זה לא משנה מה טוב או רע, וככל שטוב לך יותר, אתה מפחד לאבד את הדבר הזה

ככל שיש משמעות לטוב שנמצא ברשימת הסיבות הטובות שלך, אלו הסיבות לחרדות שלך

ותרשום את כל הסיבות שטוב לך בחיים, אלו בדיוק הסיבות למה רע לך בחיים והסיבות לפחדים שלך כי אתה פוחד לאבד את הדברים האלו, אלא אם כן אין משמעות עבורך לדבר.

ואם תחפש את האמת, תבין שהכל טוב באמת

ושיהיה לכולם המשך יום טוב, אמיתי באמת.

החיים הרעים של העשירים ששמחים בחלקם – מהם?

גזענות – מה טוב בגזענות? למה כולם גזענים תמיד?

גזענות – מה טוב בגזענות? למה כולם גזענים תמיד?

הפעם אני רוצה לדבר על תופעה שישנה בעולם, והיא תופעת הגזענות.

וכל אחד קופץ ואומר גזענות זה דבר רע

ויש אנשים כמוני שחושבים שבגזענות יש גם טוב.

ומי שנגד גזענות, הוא בעצמו גזען, למה אתה נגד גזענות, אתה חושב שגזענות זה רע וסובלנות זה טוב, רק סובלנות זה טוב?

וכולם גזענים בצורה כזו או אחרת, כי כל מי שמבדיל בין טוב לרע הוא גזען.

מי שפוחד מרע, הוא גזען, הוא מהטובים… רק כשטוב, אני מרוצה.

ואנשים בדמיונות, במהות הכל אחד, יש מצב כזה ויש מצב כזה, אבל אנשים מפרידים

יש לו עיניים כאלו, צבע עור כזה, ואנשים ממציאים שזה יותר טוב מזה.

ולמה הם ממציאים.

הם ממציאים רק כדי ליצור לעצמם משמעות בחיים.

האדם קם בבוקר ומחפש סיבה לחיים, והמלך כשהוא קם בבוקר הכל טוב מבחינתו, מה שיקרה זה טוב, ובכל מקום זה טוב.

גם להיות סבלן וגם טוב וגם רע הכל טוב באותה המידה.

והעבד נלחץ, הוא מפחד, הוא חושב רגע מה אני יעשה? זה טוב וזה רע, והכל בדמיונות שלו.

והמציאות באמת טובה כמו שהיא.

וכל אחד ואחד גזען, והגזען הכי גדול, הוא בדיוק כמו כל גזען אחר.

והגזען לא חושב שהוא גזען, וגם אם הוא חושב שכן, הוא חושב שהגזענות שלו מוצדקת.

ובמשחק, גזענות טובה. כמו בשחמט, יש שחור ולבן, ואם אדם משחק נגד עצמו, הוא יהיה גזען לטובת צבע מסוים, ואז המטרה שלו היא להחכים את המחשבה שלו, אין לו אינטרס שהשחור או הלבן ינצח.

ואם אתה רוצה לשחק בעולם, חייבים לנקוט עמדה, אבל למטרת משחק זה בסדר להחליט שהכדור צריך להיכנס לשם ולא לשם, אבל תוך כדי משחק, הוא זוכר שזה רק משחק.

אבל אדם שלא מבין שזה משחק, לוקח את זה ברצינות את הגזענות, וחושב שבאמת הכדור חייב להיכנס לשם ולא לשם, ואז סובל.

כמו שאמרתי יותר מפעם אחת, אדם לא מבין למה העולם קיים, ולמה יש טוב ויש רע, ולא שהרע הוא לטובה, כי אם המטרה שהרע לטובה, אז היו עושים מייד טובה, אולי יש סיבה לרע?

ובגלל שאדם לא מבין שיש רע ומה הסיבה שלו, הוא נלחם ברע, הוא גזען, הוא בוחר בטוב ולא ברע.

הרע הוא עצמו טוב, הרע קיים מסיבה כלשהי למען עצמו.

וכאשר האדם יבין שהטוב והרע ממש אחד, לא יהיה יותר גזען, כי שניהם אחד

ורק שאדם יבין שזה משחק, והרע ביותר והטוב ביותר בשורשם הם ישות אחת ממש

אז הוא יוכל ליהנות מהמשחק, ולהיות גזען, מתוך ידיעת האחדות.

גזענות – מה טוב בגזענות? למה כולם גזענים תמיד?

גיהנום הוא כאן! איך לעבור דירה לגן עדן?

גיהנום הוא כאן! איך לעבור דירה לגן עדן?

הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של גהנום וגן עדן

ואנסה להסביר איפה נמצא הגהנום, ואיך לצאת מהגהנום.

והגהנום נמצא בתוכך. גם גן העדן נמצא בתוכך, אך גם הגהנום.

ומה זה הגהנום, הגהנום זו תחושת הרע, החשיבה שהדברים רעים.

וזה שהאדם רוצה לשנות את המציאות, שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא, זה הגהנום, וזה העונש

כיוון שהמציאות שלנו טובה, ואם אדם רוצה להגיד זה טוב וזה רע, והאדם מוציא לעז על המציאות

זה העונש שלך, והעונש עצמו הוא מהאמירה שזה טוב וזה רע.

כל הפחדים בעולם נובעים מכל שיש לו הבדלים בעולם, וככל שהאדם חכם ומסביר למה זה טוב וזה רע

זה עצמו שיקרי, וזה העונש שלך.

וגם לגבי ריקנות, אם האדם היה חווה שהכל אחד, לא היה שייך שירצה משהו מעבר למה שיש לו.

אבל אם האדם אומר זה טוב וזה רע, ורוצה להתקדם בחיים, הוא אומר המציאות לא מספיק טובה, אני רוצה להתקדם, זה העונש, שאתה רוצה להתקדם, ונמצא בחסר

ואומר שאת זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה, כי אמרת זה טוב וזה רע

ורצית את זה ולא את זה, הגבלת את הטוב שלך, הטוב שלך תלוי בדבר.

ואדם שאומר זה טוב וזה רע, הוא בעצמו שם אזיקים על ידיו, ולא מאפשר למציאות שהיא טובה בשורשה להיות מה שהיא.

ויש אמרה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, איך זה יכול להיות?

צדיק זה מי שטוב לו, ורשע זה מי שרע לו. המציאות מדויקת בצורה מופלאה.

ואיך תדע מי צדיק ומי רשע, אם טוב לך, אתה צדיק, ואם רע לך אתה רשע.

ויש עומקים שונים לטוב ולרע. והשאלה איך אתה חווה את הדברים מבפנים, זו החוויה הפנימית, לא מה שנראה מבחוץ.

ואל תפחד שיזרקו אותך לגהנום, כי אתה כבר בגהנום.

וככל שאתה רוצה יותר, אתה יותר סובל, כי ההנאה לא שלמה, גם אם תמלא את הרצון.

הרצון עצמו הוא העונש של הגהנום.

ואיך יוצאים מגהנום, כל מה שצריך לעשות זה להבין למה אתה נמצא בגהנום?

וכשתבין, אז תהיה בגן עדן, מי שרוצה להשתחרר מהסבל של הרצונות שלו, צריך להבין מאיפה הם נובעים.

משל דומה למשחק, והאדם לא מבין את חוקי המשחק, ולא מבין מה רוצים ממנו, והמשחק הוא שמרביצים לו, והוא לא מבין את זה וסובל, אבל אם היה מבין שזה המשחק, והיה מנסה להבין מה זה בכלל המשחק הזה, ואם היה מבין, לא רק שלא היה סובל, אלא אף היה נהנה מהמשחק.

ושורה תחתונה, על האדם להבין למה הוא רוצה את הרצונות שלו, וכמו שהוא רוצה להרגיש טוב, יכול לרצות אחרת כי הרצון לא מחויב.

ויש להבין את הסיבה הראשונה למה יש לך רצון, למה אתה סובל

וההבנה עצמה, תהפוך לך את הגהנום עצמו ואת הסבל, לגן עדן.

גיהנום הוא כאן! איך לעבור דירה לגן עדן?

יהיה טוב – מתי? לעולם לא יהיה טוב! למה ומדוע?!

יהיה טוב – מתי? לעולם לא יהיה טוב! למה ומדוע?!

הפעם אני רוצה להשיב על השאלה, יהיה טוב מתי יהיה טוב?

כל הזמן כולם שואלים, מה שלומך? טוב. מתי יהיה טוב? יהיה טוב, ויהיה טוב…

ואני רוצה להשיב מתי באמת יהיה טוב.

ואף פעם לא יכול להיות טוב, או טוב יותר, ומי שיבין למה אף פעם לא יכול להיות טוב או יותר טוב, אז יהיה לו טוב באמת, מי שיבין את זה.

ומי שאומר שיהיה יותר טוב, סימן שהוא חושה שיהיה יותר טוב כי עכשיו רע.

ובמציאות שלנו לא שייך רע ולא שייך טוב, כי הכל אחד.

ואם הכל רע מוחלט באותה המידה, אתה לא תרצה משהו אחר, כי אין משהו אחר, כי הכל רע.

ומי שהיה חושב שהמציאות באופן מוחלט טובה, אז הוא לא יכול לחשוב שיהיה רע.

כי המינון של הרע משפיע על הטוב ולהפך, המינון של הטוב משפיע על כמה רע יכול להיות.

ומי שמפריד בין טוב לרע, לא יהיה לו אף פעם טוב.

כל אחד צריך לשאול את עצמו, מה זה הטוב הזה שאם הוא יהיה, יהיה לך טוב

כי אנשים נמצאים בדמיונות, הם חושבים שאם יהיה שינוי במציאות יהיה טוב.

אבל אם אדם יהיה כנה ואמיתי, הוא יראה שתמיד יהיה לו רע

תמיד הרצון של האדם יעלה, וירצה שינוי, אפילו בדבר טוב, האדם ירצה שינוי

הוא יתרגל למציאות ואז ירצה אפילו שיהיה לו רע כדי להתפתח.

כדי שהמציאות תהיה טובה, אתה לא צריך לשנות אותה, אתה רק צריך לרצות אותה כפי שהיא.

אנשים אם יהיה להם הרבה רע, ויתרגלו לזה, זה גם יהיה להם טוב מעצם ההרגל.

וגם אם הכל טוב באופן קבוע ואתה תתרגל לזה, זה גם יהיה רע, כי האדם רוצה שינוי.

וזה אומר שאף פעם לא יכול להיות יותר טוב, והסיבה שלא יכול להיות יותר טוב, כי לא יכול להיות יותר רע.

כי במהות של המציאות הכל אחד, המהות, הכוח שמניע את האירועים בעולם הוא אותו כח

הרע והטוב באים מאותו המקום.

ומי שלא יפחד להסתכל על זה, יראה שמהותם של הדברים נובעים מאותו המקום

ופעם יוצאת שנאה ופעם יוצאת אהבה, וזה מה שיש.

אי אפשר לשנות את המהות של המציאות שהיא פעם כזו ופעם כזו.

ואדם שאומר שיכול להיות יותר טוב, הוא מרמה את עצמו, כי מה שיש, זה הטוב, זו המציאות.

המצב של האדם אם יש פעם רע ופעם טוב, אף פעם לא יהיה לו טוב יותר.

ואם תהיה לאדם הבנה שהכל אחד, והאדם היה מתייחס לחיים שלו בצורה אחידה

זה היה הופך לו את הכל לטוב.

ההבנה הפנימית והאמיתית שהכל אחד, זה עצמו יהפוך את הכל לטוב.

יהיה טוב – מתי? לעולם לא יהיה טוב! למה ומדוע?!

להתקדם בחיים – מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?

להתקדם בחיים – מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?

הפעם אדבר על אחת האשליות הגדולות בעולם, וזאת אשליית ההתקדמות.

וזה עבור מי שחושב שהוא צריך להתקדם, ועבור מי שבאשליה שהאדם בכלל מתקדם לאיזה מקום

ועבור אלו שמלמדים אחרים שצריך להתקדם.

ולמה זו אשליה, כי זה כמו לתת לאדם לטחון מים, והוא מתאמץ ומתאמץ, אבל לא קורה כלום

הוא רץ במקום כי הוא טוחן מים ואין מה לטחון.

חוץ ממאמץ וכילוי הכוחות בחינם, מה שינית ולאן התקדמת?

המהות של החיים נשארת אותה מהות בדיוק, ולא משנה אם האדם יודע לעשות משהו או לא יודע, המהות היא אותה מהות.

כי או שאתה מגיע לנקודת השלמות, ושלמות מוחלטת המשמעות שזו נקודה שבה לא צריך יותר להתקדם.

או שאפשר להגיע לנקודה כזו שאי אפשר יותר להתקדם, כי משם אין אפשרות כבר להרגיש יותר טוב.

וכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו מהו אותו מצב, שיהיה לי אותו, אני יפסיק לרצות להרגיש יותר טוב.

ואדם לא יכול לדמיין לו מצב כזה, כי אין לו אפשרות לדמיין מצב שהוא לא רוצה כלום

ואיך בכלל מגיעים לדבר כזה שאין רצון להרגיש יותר טוב, אין רצון לחיים בריאים יותר

או טובים יותר, או כל רצון שהוא.

ורוב בני האדם יגידו שאין בכלל אפשרות להגיע למצב כזה, שזה דמיוני.

ואם כן, אז איך מגיעים לשם?

ומשום שאף אחד לא מתקדם לשלמות המוחלטת, אין שום משמעות להתקדמות הסופית

ולכן כל התקדמות, היא מרחק באותו יחס למספר האינסוף.

ואם לא תגיע לשלמות המוחלטת, אז הכל זה רק שינוי צורות.

זה כמו תינוק שמתחיל ללכת, ואומרים, איזה יופי הוא התקדם, ואז הוא אוכל לבד

וכולם שמחים על עוד התקדמות, וכן הלאה התקדמות, בגרות, זיקנה, ואז יש נסיגה

האדם כבר לא מצליח ללכת, יש לו קשיים, מפסיק לנשום, עד שהוא נעלם ומת.

מי מחליט מה היא ההתקדמות, אולי המוות בכלל הוא התכלית, ואז שבן אדם מתקדם בחיים

לא רק שהוא לא מתקדם, הוא אפילו מתחיל ללכת אחורה.

ומי החליט לאיזה צד צריך להתקדם.

ובני אדם דומים לאדם שבבית כלא, אומרים לו בו תתקדם, תעבור לבית כלא אחר…

וכך האדם, אומרים לו, תתאמץ, תעבוד, נקדם אותך, והוא רק מתקדם מבעיה אחת, לבעיה אחרת, וכך עד אינסוף.

והאדם לא יהיה שבע רצון לעולם, ואפילו אדם חולה, יש לו לפחות תקווה, הוא עוד מקווה להחלים.

אבל מי שעובר ממקום למקום, מתפקיד אחד לאחר, הוא מדמיין שיהיה לו יותר טוב

אבל מי שעבר מספיק, ויתבונן ויש לו שכל, הוא יבין שאין לאן להתקדם.

ומי שרץ ורץ, יתעורר באיזה שלב, ויבין שאין לאן לרוץ, אתה לא מגיע לשום מקום, והכל טוב כמו שהוא.

ושיא ההתקדמות זה לא לרצות להתקדם, ובאחדות הכל אחד, ומי שיבין את האחדות

יבין שאין הבדל בין שום דבר, ומצד האחדות הכל נמצא באותו זמן ואותו המקום

ולכן מי שמבין את האחדות באמת, יבין אותה ויחווה אותה למרות שהוא בפרספקטיבה של הנפרדות, וע"י זה יפסיק האדם לרצות להתקדם, וזה בעצמו שיא ההתקדמות בחיים

וממילא החיים משתפרים בכל המובנים לאותו האדם שמבין את המהות

כי הכל זה אחד תמיד.

להתקדם בחיים – מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?

הפעם אני רוצה לדבר על תופעה מאד מצערת בעולם, והיא אנשים שסובלים בלי סיבה.

המון אנשים מסתובבים חסרי ישע שמתעללים בהם, וששואלים למה מתעללים בהם, זה בלי שום סיבה.

אם יש סיבה, אז זה משהו אחר. אבל הרחמנות הכי גדולה על בן אדם זה בגלל שהוא סובל בלי סיבה.

נאמר אדם שעשה טעות והוא עכשיו סובל, אפשר להבין את זה.

ומי שרוצה לדעת מי סובל בלי סיבה, שילך למראה, ויסתכל במראה, ויסתכל סביבו.

ואנשים יגידו, מה פתאום כולם סובלים כל הזמן בלי סיבה?

נראה שאנשים מבלים, עובדים, נהנים, וכו' וכו'.

אבל צריך להודות באמת, וכולם סובלים, וכולם סובלים מחרדות

עצם העובדה שיש לאדם רצון כלשהו, הוא כבר בחרדה שלא יהיה לו את מה שהוא רוצה.

ויש עוצמה שונה לפחדים ולחרדות.

האדם מבדיל בין הטוב לרע, זה טוב וזה רע, ומעצם זה, הוא רוצה שיהיה טוב יותר, ואז יש אינסוף לרצונות לשנות את המציאות.

והרצון של האדם זה סוג של אזיקים, רוצה להתחתן, רוצה להתגרש, רוצה קידום ועוד ועוד רצונות.

וככל שאתה רוצה יותר, ככה תפחד יותר ותסבול יותר, וגם אם אתה מקבל את מה שאתה רוצה, אתה תסבול כי תפחד לאבד את מה שיש לך, וגם אחרי תקופה תרצה יותר טוב, או אחרת ממה שקיבלת.

הרצון זה העונש של האדם, ולמה האדם סובל בעצם מהרצונות שלו, כי האדם לא מבין בכלל מאיפה הרצון שלו, ועל האדם לבדוק את כל הרצונות שלו ומאיפה הם באו, ולרוב התשובה תהיה בסופו של דבר שאתה רוצה להרגיש טוב.

ולמה אתה מתעקש לרצות שיהיה ככה ולא אחרת, אולי תגיד שהכל טוב כמו שהוא ותפתור את כל הבעיות, פשוט תפסיק לרצות. ואז תרגיש טוב באמת.

ובאמת במציאות הכל טוב באותה המידה, ומי שישאל את עצמו פנימה מספיק שאלות, יבין שאין הבדל בכלום כאן במציאות, ולאנשים אין ידיעה למה הם רוצים את הרצונות שלהם והם סובלים בגלל זה.

האדם רוצה להרגיש טוב והוא סובל, זה לא הגיוני.

וברגע שהאדם יבין למה יש לו רצונות, מה הסיבה לרצונות, אז זה יתהפך, כי תהיה תוצאה של הבנת הרצונות, הבנה אמיתית של הרצון הראשון, ואל תגיד כי המציאות הטביעה בי את זה

זה לא ככה, ושתבין את זה, הרצון שלך יהפוך להיות אושר ללא סיבה.

ושיהיה לכולם המשך יום של אושר ללא סיבה ממש.

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?