מאת: אריאלה פרינץ
במהלך החיים, מינקות, ישנה החוויה של הנפרדות, יש אני, ויש לא אני, משהו שונה ממני. כשהאדם בחוויה של נפרדות, ישנה חוויה של חיסרון תמידי, כיוון שתמיד. יהיה מה שהוא לא אתה, ולכן, כיוון שאתה לא מרגיש שאתה יכול להיות הכל, תרצה באופן קבוע כל עוד אין הבנה של הרצון, לשנות את הקיים, רוצה לשנות את עצמך, את החוויה, יש חוויה של סבל מתמיד כי אתה לא השלם.
בתחילת הדרך הרצון הוא רצון חיצוני לשינוי, לדוגמא:
רצון לקריירה, רצון לתואר, רצון לזוגיות, רצון לבית, לרכב, לתסרוקת דווקא כזו וכו' וכו' אינסוף רצונות לשנות את הקיים ולהשיג חוויות או ריגושים שעדיין נמדדים בחוויה הגשמית.
כשמתחילים להפנים, מבינים יותר את הרצון לחוויה הפנימית, למהות של הדבר, כמו לדוגמא ברצון לבית, יש רצון פנימי יותר לחוש הגנה, הרצון לזוגיות, יש רצון להרגיש אהבה, רצון לילדים, רצון לחוויה של נתינה אהבה שמחה, והמשכיות, הגדלת ה"אני" שלך. רצון לקריירה חלק גדול ממנו ומהותי הוא גם להרוויח כסף, או להיות ביצירה כלשהי. רצון לתואר / השכלה, לימודים באוניברסיטה, הפנימי יותר הוא לרצות את הגדלת השכל, לדעת יותר טוב דברים מסוימים, ושוב גם רצון לרווחה, כיוון שיש. הנחה בקרב רבים, שהשכלה תאפשר מקצוע מכובד יותר, וכך גם הפרנסה תהיה יותר גדולה… מה שמצד האמת, אין קשר בין הדברים, ישנם אנשים ללא השכלה ומצליחים מאד בקריירה וברווחים, וכן להפך. וישנן דוגמאות רבות לרצון הפנימי המולבש בתחפושות ולבושים חיצוניים.
אדם, שמנסה להבין את עצמו, את רצונו, ולמרבה הפלא לא כל כך הרבה אנשים ישבו וחקרו למה הם באמת רוצים דווקא את זה, ולא את זה, כיוון שיוצאים לרוב מנקודת הנחה שזה טוב וזה רע, וזה לימדו אותי שזה פחות טוב, אז… אני רוצה את זה כמובן!! אבל, לא באמת ברור לו לאדם למה הוא מחפש דבר אחד מסוים דווקא בצורה הזו ובאופן הזה, ולא באופן שונה לחלוטין והפוך. כי אם באמת היה בודק, היה מבין שאולי זה בכלל לא משנה אם כך יהיה או אחרת, והבנה זו יכולה לחסוך סכסוכים פנימיים רבים.
ואז, כשהאדם בודק פנימה ברצינות מה קורה איתו, הוא מבין יחסית מהר שהגשמי, הדברים החיצוניים שהוא כל כך מייחל. להם ומשתוקק להם, הם לבוש של משהו פנימי יותר, יש הבנה שזהו רק עוד צעד בדרך, שרוצים חוויה של בטחון כללי, ביטחון עצמי פנימי, שלווה, שקט חיצוני ופנימי, תחושות שונות של הענקה, נתינה, הגנה, וכל אלו מתלבשים על כל הצורות החיצוניות שאפשר להשיג אותן ממקורות שונים ולא דווקא מקובעים.
כשהאדם הולך עוד קצת פנימה, ישנה הבנה שאין באמת החיצוני קשור בשום דרך ואופן להרגשה או לתחושה הפנימית. יש את ההבנה שהדברים אמורים לבוא מבפנים, שהעבודה להבנת וחיזוק הפנימי הוא הדבר המשמעותי, ואז יש רצון לחוות מבפנים בטחון, שלווה אהבה וכן הלאה, וזהו סך הכל שלב נוסף שעבר האדם, כיוון שכשיו הוא מנסה כל מיני שיטות ודרכים לחזק את עצמו מבפנים, הוא מנסה כל מיני טכניקות להעצמת המודעות והאני הפנימי, וככל שהאדם ימשיך וינסה, יגיע השלב שזה לא באמת מצליח, ואם כן, זה רק לזמן מה, והוא עדיין צריך לתחזק את זה בדרך זו או אחרת, עדיין הוא נאחז במשהו שהוא כביכול. פנימי, על ידי עשייה חיצונית, ויש פחד לאבד את זה, זה לא שלך באמת.
בשלב נוסף, מבינים, שלא רוצים את זה או את זה, סה"כ בפשטות רוצים להרגיש טוב באמת, מבפנים, ואין הבנה למי שמחפש וחיפש, איך זה שעם כל כך הרבה חיפושים, ושיטות ורעיונות וטכניקות מסוימות שמיישמים, איך זה שהוא האדם, עדיין לא מרגיש את הטוב המיוחל.
וכאן או שממשיכים לחפש עוד דרך, עוד אחיזה וכו', או שנתקעים, או… שמתחילים לשאול יותר ברצינות את השאלות הנכונות: מה באמת אני רוצה, מה האמת? למה אני רוצה להרגיש ככה ולא אחרת? ולא לתת לתשובה הרגילה לקפוץ, כמו: אני רוצה להיות בריא כי זה טוב להיות בריא ועוד תירוצים שנראים לאדם כדבר ברור מאליו. זה לא ברור מאליו, כי אתה יכול להיות חולה ולהרגיש טוב באותה המידה שאתה מרגיש טוב כשאתה בריא, זה לא מחוייב להרגיש רע כשחולים, יש דוגמאות רבות נוספות, זוהי רק המחשה אחת.
כשהאדם מבין את זה, הוא יכול לנסות לחשוב ולחקור. בנושא, ולשאול את השאלה הבאה: האם זה באמת משנה? מה האמת? כיוון שיכולה להיות הבנה שאולי זה באמת לא משנה אם זה ככה או אחרת, ואז יכולה להיווצר בעיה, כי מנסים להבין את הלא משנה על ידי שינוי, מה זה אומר: האדם חווה שינוי אינסופי בין הדברים ורצונות שונים שזה בעצם אותו הדבר, והוא חושב לעצמו ואומר: החוויה הזו אינה טובה לי, אני רוצה לשנות אותה, אני רוצה עכשיו לחוות שאין הבדל ושוני בין הדברים, וכך יש שוב התרחקות, כי יש ניסיון להיאחז בהגדרה של זה לא משנה, ומפספסים את השאלה, האם זה משנה? אולי אין הבדל בכלל בין משנה
ללא משנה, ואולי זה כן מאד משנה לרצות דווקא כך ולא אחרת? לנסות להבין מה האמת, כי על ידי כך שרוצים לחוות את האין שוני, אין הגדרה, מאבדים את הכאן ועכשיו, לא רוצים להכיל אותו ומגדירים את הרצון האחר, אומרים, מה שעכשיו לא טוב, אולי החוויה של האין שינוי תהיה טובה. יותר, וכך בעצם מתרחקים, כי קודם כל עכשיו ממש זה הכי טוב שיש, גם אם לא מבינים את זה עדיין, ובנוסף עכשיו רוצים סה"כ לשנות צורה אחת של משנה לי שזה כך וכך, לצורה של לא משנה לי! ושוב נאחזים במשהו שהוא שם כי אולי הוא טוב יותר מהקיים כאן.
לסיכום: ככל שמפנימים יותר, הרצון הוא פנימי יותר, מהותי יותר, מתקרב לאחדות, משחררים אחיזה ברצון של צורה או העדפה של רצון כזה או אחר, מנסים להגיע בעצם לחוויה של אין רצון, אין הגדרה. אמנם בתחילה מנסים להגיע לחוויית הלא מוגדר על ידי הגדרה שזהו קונפליקט, וזה גורם לסבל, אך בקצה של ההבנה השכלית הרגילה, כל אחד לפי שכלו באופן אינדבדואלי, בסוף שאין כבר אפשרות לשאול יותר עם השכל הרגיל, אין יותר תשובות מוגדרות לרצון, או כל דבר אחר, אז מתהפך הכל בפנימיות להבנה חדשה של כל הרצונות, שאינם תלויים בהגדרות / גדרות. וכשזוכים לאין תלות, ה"מקום" ללא ההגדרות, אז אפשר לבחור. בחירה אמיתית של אני רוצה ככה ולא ככה, אבל הכל זה כמו משחק, ואין באמת תלות בדבר עצמו.
