מאת: אריאלה פרינץ
ביטול העצמי והאישי מול הקיום האלוהי, האם אין כאן ויתור על הייחודיות שלי?
ביטול העצמי, ה"אני", ה"אגו" לתוך אחדות אינסופית, עבור מיזוג מושלם עם האלוהי, להיות אחד עם המהות, אחד שאינו נפרד מהמציאות, להבין את האמת, את האחדות, ולהיות אחדות
וכל אלו שהם בעצם אותו הדבר, האם הדבר בכלל אפשרי לביטול? האם אין כאן באופן אבסורדי לחלוטין ויתור על העצמי האמיתי? האם זהו דבר הגיוני לרצות או לבקש?
את כל אלו נבין בהמשך.
מתחילתה של תודעת האדם ועד לעצם היום הזה
(שיש מי שאומר שהינה קיימת מאז ומתמיד, וכן יש המאמינים שתחילתה של התודעה החלה עם אכילתו של האדם הראשון מעץ הדעת וגירושו מגן העדן ע"פ ספר התורה ב"בראשית", ויש רעיונות נוספים שונים ומנוגדים, ודעות שונות בנושא, שאין זה המקום להרחיב)
ישנו הרצון האנושי, הרצון של האדם להבין מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך? לשם מה הוא נברא? מהיכן תודעתו נבראה? ובעצם מה התפקיד של האדם בחייו כאן על פני האדמה, מה המטרה? האם יש סיבה לקיום האישי, או שבכלל יש תכנית גדולה אחת אלוהית? ואם כן יש תכנית כזו, על האדם לחפש מהי זו התכנית, לנסות להבין אותה, וללכת לפי תכנית זו למען האנושות, בשביל האחדות, למען האלוהות.
ובכדי שיצליח האדם לפעול למען הכלל, לפעול למען ועבור האחדות האלוהית, בשביל התכנית הגדולה והגבוהה יותר, באם היא אכן באמת קיימת, יש המורים, כי עליו קודם כל ללמוד לבטל את האישיות שלו, את הרצונות האישיים שלו ו"האגואיסטיים" שלו, ללמוד להפסיק לחשוב רק על עצמו כנפרד או כשונה מכל אדם אחר, ויש מעטים המבינים שעליו שלא רק שיהיה בתובנה שהוא אינו נפרד או שונה מאנשים אחרים, אלא להרחיק לכת בבוננות ולדעת ולהבין שאינו שונה במהות מכל דבר אחר הקיים במציאות, אם זה חי, צומח או דומם.
לשם הביטול העצמי האגואיסטי, לכבוד האלוהי, ולמען ההתחברות לאחדות, קמו הדתות השונות, נתהוו כיתות וכתות, ואינספור דרכים מגוונות. הופיעו שליחים שונים, ומורים רבים להורות את דרכי האלוהים.
ולכל דת או כת ולכל דרך של הוראה, ישנה האמת שלה, האמונה וההבנה המיוחדת רק לה, ויש הטוענים שרק אצלם נמצאת האמת לאמיתה והדרך או השיטה הנכונה והיחידה לנתב את האדם למקור האלוהי, למקום האחד היחיד והמיוחד. לכל דת או דרך הוראה ישנם החוקים שלה.
ישנה גם דעה רווחת, כי בשכל הרגיל האנושי, לא נוכל להבין את הגבוה מהשכל, את האלוהי, את האינסופי, ובאמת נראה כי זהו דבר בלתי אפשרי להבין, לתפוש ולהכיל, ומשום שנדמה שאין אפשרות להגיע להבנה זו, בני האדם נאחזים ברעיונות שונים לגבי האחדות, אוחזים בדמיונות ובהמצאות שונות, ובאמונות טפלות.
ומי שבאמת רוצה לדעת את האמת לאמיתה, ומי שרוצה לדעת את התכלית האם ישנה כזו או איננה, ויבקש להבין מיהו ומהו הבן אדם, ומה תפקידו בזה העולם, והאם בכלל באמת יש לו תפקיד כלשהו מיוחד, ויעוד מסוים פרטי או כללי? עליו, על האדם להתעקש ולבקש לדעת את האמת של המציאות, ומהי האחדות? ומהי האמת בכלל, ולחקור ולשאול, לשאול מה הסיבה לדבר זה או אחר, ומה הסיבה לסיבה? האם זו האמת? ולהמשיך כך בכל נושא שהוא, ולא לוותר על ההבנה שמביאה את הידיעה הפשוטה שתמיד תהיה ותמיד היתה ותמיד הווה.
אמת פשוטה וטובה שנראית כל כך מסובכת ומורכבת עד כי מחוסר הבנתה גרמה וגורמת לנפרדות, לפחדים ולעוינות בין הרעיונות השונים, בין בני האדם, דתות, כתות לאומים, מדינות ועוד אינספור מריבות ומלחמות בין כל הדעות השונות.
ומי שיתבונן ויגיע עד לשורש ההבנה, עד למקום שבו כבר לא תישאר שאלה, ותהיה הבנה וידיעה ברורה ויציבה של האחדות האינסופית, של המציאות כפי מה שהיא, רק אז יגיע להבנה שאת האחדות / האלוהות לא ניתן באמת ללמד בצורה אחת השונה משאר הדרכים, כי מעולם לא היתה באמת נפרדות, על כן לא יתכן שדרך מסוימת צודקת או טובה יותר או רעה משכנתה, כל עוד אותה הדרך או הדת טוענת לשלמות או לאמיתות השייכות רק לה, מעצם זה, היא כבר גרמה להפרדה ועל כן לא יכולה ללמד אחדות בעוד היא מבדילה את עצמה ומתנגדת לרעיונות אחרים שגם הם קיימים כביטוי של האחד, של השלם.
הבנה זו של האחדות נותנת את התשובה בנוגע ל"ביטול האגו, ביטול האישיות, ויתור על העצמי", אדם שבאמת מבין, יודע שאין על מה לוותר, ואין מה לבטל את עצמך מול מישהו, או משהו, כיוון שהכל אחד, ואין כל נפרדות ואין כל שוני באחדות, ומה שכן יש לבטל זה את הדמיונות ואת השקרים ואת הרעיון של הנפרדות (שגם להם נקודת אמת, אך לא כאן המקום להרחיב) שהם הגורם הראשוני לחרדות ולפחדים ולחשיבה מוטעית שיש מישהו או משהו יותר טוב, או יותר רע ממני או מאחרים.
אכן האחד מתבטא בדרכים שונות ומגוונות ועל כן כל אדם וכל דבר הקיים במציאות מצטייר כיחיד ומיוחד, ומי שמבין ויודע את שורש כל הדברים לא ירגיש שונה או מיוחד יותר מכל הדברים הקיימים האחרים, אלא באמת פשוט יהיה וכל רגע ורגע יתבטא, כפי רצונו של האחד, הוא רצונך אתה..
