ארכיון התג: להרגיש טוב

מה אתה באמת רוצה? הבנת הרצון הפנימי האמיתי

מאת: אריאלה פרינץ

במהלך החיים, מינקות, ישנה החוויה של הנפרדות, יש אני, ויש לא אני, משהו שונה ממני. כשהאדם בחוויה של נפרדות, ישנה חוויה של חיסרון תמידי, כיוון שתמיד. יהיה מה שהוא לא אתה, ולכן, כיוון שאתה לא מרגיש שאתה יכול להיות הכל, תרצה באופן קבוע כל עוד אין הבנה של הרצון, לשנות את הקיים, רוצה לשנות את עצמך, את החוויה, יש חוויה של סבל מתמיד כי אתה לא השלם.

בתחילת הדרך הרצון הוא רצון חיצוני לשינוי, לדוגמא:

רצון לקריירה, רצון לתואר, רצון לזוגיות, רצון לבית, לרכב, לתסרוקת דווקא כזו וכו' וכו' אינסוף רצונות לשנות את הקיים ולהשיג חוויות או ריגושים שעדיין נמדדים בחוויה הגשמית.

כשמתחילים להפנים, מבינים יותר את הרצון לחוויה הפנימית, למהות של הדבר, כמו לדוגמא ברצון לבית, יש רצון פנימי יותר לחוש הגנה, הרצון לזוגיות, יש רצון להרגיש אהבה, רצון לילדים, רצון לחוויה של נתינה אהבה שמחה, והמשכיות, הגדלת ה"אני" שלך. רצון לקריירה חלק גדול ממנו ומהותי הוא גם להרוויח כסף, או להיות ביצירה כלשהי. רצון לתואר / השכלה, לימודים באוניברסיטה, הפנימי יותר הוא לרצות את הגדלת השכל, לדעת יותר טוב דברים מסוימים, ושוב גם רצון לרווחה, כיוון שיש. הנחה בקרב רבים, שהשכלה תאפשר מקצוע מכובד יותר, וכך גם הפרנסה תהיה יותר גדולה… מה שמצד האמת, אין קשר בין הדברים, ישנם אנשים ללא השכלה ומצליחים מאד בקריירה וברווחים, וכן להפך. וישנן דוגמאות רבות לרצון הפנימי המולבש בתחפושות ולבושים חיצוניים.

אדם, שמנסה להבין את עצמו, את רצונו, ולמרבה הפלא לא כל כך הרבה אנשים ישבו וחקרו למה הם באמת רוצים דווקא את זה, ולא את זה, כיוון שיוצאים לרוב מנקודת הנחה שזה טוב וזה רע, וזה לימדו אותי שזה פחות טוב, אז… אני רוצה את זה כמובן!! אבל, לא באמת ברור לו לאדם למה הוא מחפש דבר אחד מסוים דווקא בצורה הזו ובאופן הזה, ולא באופן שונה לחלוטין והפוך. כי אם באמת היה בודק, היה מבין שאולי זה בכלל לא משנה אם כך יהיה או אחרת, והבנה זו יכולה לחסוך סכסוכים פנימיים רבים.

ואז, כשהאדם בודק פנימה ברצינות מה קורה איתו, הוא מבין יחסית מהר שהגשמי, הדברים החיצוניים שהוא כל כך מייחל. להם ומשתוקק להם, הם לבוש של משהו פנימי יותר, יש הבנה שזהו רק עוד צעד בדרך, שרוצים חוויה של בטחון כללי, ביטחון עצמי פנימי, שלווה, שקט חיצוני ופנימי, תחושות שונות של הענקה, נתינה, הגנה, וכל אלו מתלבשים על כל הצורות החיצוניות שאפשר להשיג אותן ממקורות שונים ולא דווקא מקובעים.

כשהאדם הולך עוד קצת פנימה, ישנה הבנה שאין באמת החיצוני קשור בשום דרך ואופן להרגשה או לתחושה הפנימית. יש את ההבנה שהדברים אמורים לבוא מבפנים, שהעבודה להבנת וחיזוק הפנימי הוא הדבר המשמעותי, ואז יש רצון לחוות מבפנים בטחון, שלווה אהבה וכן הלאה, וזהו סך הכל שלב נוסף שעבר האדם, כיוון שכשיו הוא מנסה כל מיני שיטות ודרכים לחזק את עצמו מבפנים, הוא מנסה כל מיני טכניקות להעצמת המודעות והאני הפנימי, וככל שהאדם ימשיך וינסה, יגיע השלב שזה לא באמת מצליח, ואם כן, זה רק לזמן מה, והוא עדיין צריך לתחזק את זה בדרך זו או אחרת, עדיין הוא נאחז במשהו שהוא כביכול. פנימי, על ידי עשייה חיצונית, ויש פחד לאבד את זה, זה לא שלך באמת.

בשלב נוסף, מבינים, שלא רוצים את זה או את זה, סה"כ בפשטות רוצים להרגיש טוב באמת, מבפנים, ואין הבנה למי שמחפש וחיפש, איך זה שעם כל כך הרבה חיפושים, ושיטות ורעיונות וטכניקות מסוימות שמיישמים, איך זה שהוא האדם, עדיין לא מרגיש את הטוב המיוחל.

וכאן או שממשיכים לחפש עוד דרך, עוד אחיזה וכו', או שנתקעים, או… שמתחילים לשאול יותר ברצינות את השאלות הנכונות: מה באמת אני רוצה, מה האמת? למה אני רוצה להרגיש ככה ולא אחרת? ולא לתת לתשובה הרגילה לקפוץ, כמו: אני רוצה להיות בריא כי זה טוב להיות בריא ועוד תירוצים שנראים לאדם כדבר ברור מאליו. זה לא ברור מאליו, כי אתה יכול להיות חולה ולהרגיש טוב באותה המידה שאתה מרגיש טוב כשאתה בריא, זה לא מחוייב להרגיש רע כשחולים, יש דוגמאות רבות נוספות, זוהי רק המחשה אחת.

כשהאדם מבין את זה, הוא יכול לנסות לחשוב ולחקור. בנושא, ולשאול את השאלה הבאה: האם זה באמת משנה? מה האמת? כיוון שיכולה להיות הבנה שאולי זה באמת לא משנה אם זה ככה או אחרת, ואז יכולה להיווצר בעיה, כי מנסים להבין את הלא משנה על ידי שינוי, מה זה אומר: האדם חווה שינוי אינסופי בין הדברים ורצונות שונים שזה בעצם אותו הדבר, והוא חושב לעצמו ואומר: החוויה הזו אינה טובה לי, אני רוצה לשנות אותה, אני רוצה עכשיו לחוות שאין הבדל ושוני בין הדברים, וכך יש שוב התרחקות, כי יש ניסיון להיאחז בהגדרה של זה לא משנה, ומפספסים את השאלה, האם זה משנה? אולי אין הבדל בכלל בין משנה

ללא משנה, ואולי זה כן מאד משנה לרצות דווקא כך ולא אחרת? לנסות להבין מה האמת, כי על ידי כך שרוצים לחוות את האין שוני, אין הגדרה, מאבדים את הכאן ועכשיו, לא רוצים להכיל אותו ומגדירים את הרצון האחר, אומרים, מה שעכשיו לא טוב, אולי החוויה של האין שינוי תהיה טובה. יותר, וכך בעצם מתרחקים, כי קודם כל עכשיו ממש זה הכי טוב שיש, גם אם לא מבינים את זה עדיין, ובנוסף עכשיו רוצים סה"כ לשנות צורה אחת של משנה לי שזה כך וכך, לצורה של לא משנה לי! ושוב נאחזים במשהו שהוא שם כי אולי הוא טוב יותר מהקיים כאן.

לסיכום: ככל שמפנימים יותר, הרצון הוא פנימי יותר, מהותי יותר, מתקרב לאחדות, משחררים אחיזה ברצון של צורה או העדפה של רצון כזה או אחר, מנסים להגיע בעצם לחוויה של אין רצון, אין הגדרה. אמנם בתחילה מנסים להגיע לחוויית הלא מוגדר על ידי הגדרה שזהו קונפליקט, וזה גורם לסבל, אך בקצה של ההבנה השכלית הרגילה, כל אחד לפי שכלו באופן אינדבדואלי, בסוף שאין כבר אפשרות לשאול יותר עם השכל הרגיל, אין יותר תשובות מוגדרות לרצון, או כל דבר אחר, אז מתהפך הכל בפנימיות להבנה חדשה של כל הרצונות, שאינם תלויים בהגדרות / גדרות. וכשזוכים לאין תלות, ה"מקום" ללא ההגדרות, אז אפשר לבחור. בחירה אמיתית של אני רוצה ככה ולא ככה, אבל הכל זה כמו משחק, ואין באמת תלות בדבר עצמו.

פנימיות וחיצוניות – האם נרצה פתרון חיצוני וזמני, או פנימי ואמיתי?

מאת: אריאלה פרינץ

פנימיות וחיצוניות – האם נרצה פתרון חיצוני וזמני, או פנימי ואמיתי?

במאמר זה נדבר על הצורך של בני האדם לחפש ולהגיע לפתרונות שונים בדרכים רבות ומגוונות, לבעיות שונות.

ונתרכז יותר בחיפוש פתרונות למצבים נפשיים המוגדרים בעייתיים ובעיות רגשיות שונות המונעות מהאדם לתפקד כאן במציאות באופן תקין, הכוונה שלי כרגע להתנהלות תקינה ותפקוד נכון, היא להבין דברים וללמוד לקבל את המציאות כפי מה שהיא עכשיו.

מדוע קורה לי כך ולא אחרת, מה הסיבה לתוצאה כזו או אחרת שאינה נכונה לרצונות שלי?

לדוגמא: כשהאדם מרגיש רע, סובל ממחלה כלשהי, כואב לו, הדבר שנראה הגיוני וטבעי, זה לחפש תרופה, לחפש דרך, שיטה או טכניקה להגיע לבריאות, להרגשה טובה.

לא שחלילה זה טוב או רע לעשות כן, אלא שיש פתרון עמוק יותר ושורשי שיוכל להיות לעזר רב בהרבה יותר מפתרונות שונים זמניים.

הפתרון המוצע כאן לאדם, הוא להגיע להבנה פנימית, ההבנה הפנימית ביותר שהיא גם הגבוהה ביותר, הבנת האמת של המציאות, ההבנה של מה הסיבה שכך הם פני הדברים הרבה מעבר להבנה הפשוטה שנפלתי וקיבלתי מכה ולכן כואב, או כל בעיה או מחלה אחרת המוגדרת כחמורה יותר או פחות על פי הפרשנות של כל אחד באשר הוא.

אכן, קשיים ובעיות ישנם וקיימים ויהיו תמיד, והשאלה הנשאלת היא אם ניתן להגיע למצב, למקום בתוכנו שיאפשר להיות בכאב או בחולי ועדיין להרגיש טוב, וזאת כיוון שישנה הבנה של המציאות, הבנת הפנימיות של המציאות ואז ההתמודדות היא שונה לחלוטין, ממקום חדש של קבלה. האם זה אפשרי?

התשובה היא שכן ניתן להגיע למצב כזה ובהמשך נדון בו. (ברצוני לציין שאין הכוונה בנאמר כאן, שאל לו לאדם לטפל בעצמו בדרך המתאימה לו, אלא שיש פתרון מהותי, שורשי יותר).

דוגמא נוספת: אדם מובטל, מפטרים אותו שוב ושוב, הוא רוצה פרנסה וכן להיות בעשייה שזהו דבר הגיוני לחלוטין, וכך יחפש עבודה נוספת ויתכן מאד שיפוטר שוב, וחוזר חלילה עד שיבין מה קורה מתחת לפני השטח ולא רק יראה את הרצוי לו החיצוני שזה כסף ולעסוק בדבר מה, כמובן שרצוי מאד שאדם יצא לעבודה ויתפרנס, אך זאת מיתוך הבנה פנימית עמוקה וחקירה, מה באמת אני מחפש? למה דווקא בתחום הזה? מדוע מגיע כל פעם מחדש מצב של פיטורין? וכך לחקור הלאה עד להגעת הסיבות האמיתיות של מה שקורה

וכשמבינים את הסיבה האמיתית, לפי המציאות הפשוטה, ואין צורך להסתבך בפרשנויות דמיוניות, על האדם להיות מאד כנה עם עצמו ולענות לעצמו ביושר על כל שאלה שהוא שואל את עצמו "מה הסיבה? " וכך ככל שיעמיק ימצא תשובה ברורה יותר למה שקורה, מה נכון לו ומה לא נכון ומתאים לעשות עכשיו כשהוא יודע את הסיבות על פיהן הוא פועל, ועכשיו ניתן גם לבדוק האם אפשר לשנות גישה כלשהי שגורמת למצב לחזור על עצמו ולהתנהג אחרת כדי שזה לא יחזור, התשובה יכולה להיות כן או לא, אך היא מאפשרת מרחב גדול יותר של בחירה ועשייה, וכך כל המעגל הזה שחוזר על עצמו, יכול בהחלט להשתנות.

ואילו היה מבין האדם את האחדות, שבעצם הכל הוא נביעה של אחדות אחת שלמה, אחדות המבטאת את עצמה בדרכים שונות ומגוונות, היה לו הרבה יותר קל להיות מאושר ולהרגיש טוב גם כשכואב ורע, זה לא אומר שאין באמת כאב או שלא באמת יש תחושה של רע, זה אומר שאם תהיה הבנה פנימית עמוקה וברורה שהכל נובע מאותו המקום שמכיל בתוכו הפכים, ומכיל בתוכו את הטוב ואת הרע כנפרדים, אך בו בזמן הם נמצאים בתוך מקום שהוא אחד שאין בו פרשנות של זה טוב וזה רע, אין במקום האחד הזה כל שיפוט כלל, אין כל הבדל בין הדברים ויחד עם זאת בו בזמן מקום זה מכיל ביטויים שונים בצורות שונות ובגוונים שונים, ביניהם גם ביטוי הנפרדות כגון טוב ורע, וכן אני ואתה, וכן הלאה.

וכך כשאדם יחקור לעומק כל סיבה בכל נושא שהוא, בסופו של דבר יגיע לזו ההבנה, שבאמת לאמיתה גם יש את הטוב והרע וגם אין דבר כזה טוב או רע, וגם אין הבדל בין הפכים אלו, למרות שבשכל של האדם זה מפורש כהפכים, וגם פרשנות זו נכונה לכשעצמה ונובעת מן האמת, וזאת כיוון שבאמת הכל קיים.

ומי שיצליח להבין את האחדות וזאת על ידי התבוננות פנימית תמידית, חקירה ושאלת שאלות לכל סיטואציה, מחלה או הפרעה, בסופו של דבר יבין שהכל נובע ממקום אחד טוב שמכיל את כל השאר ועל כן הכל טוב, ממקום של ההבנה הזו שיש לה עוד ועוד עומקים והיבטים, אך בסופו של דבר היא טובה מאד, מתוך הבנה זו תבוא בזמנה גם החוויה של האחדות הטובה, ואז כל ההסתכלות על המציאות תהיה שונה והרבה יותר פשוטה להכלה ולקבלה באשר היא ומכאן גם חופש הבחירה לטפל במחלה או הפרעה בדרך זו או אחרת ויחד עם זאת ישנה ההבנה הטובה שהכל טוב כפי מה שהוא.

מהו הרע? ולמה בכלל אומרים שגם הוא לטובה?

מאת: אריאלה פרינץ

וכפי שנאמר: הכל לטובה, ואמר מי שאמר שכל הקללות יתהפכו לברכה, סוף טוב הכל טוב, והסתכל בחצי הכוס המלאה ולא בחצי הריקה, ועוד ועוד משפטים ורמזים המנתבים אותנו לבחור ולהסתכל רק על הדברים הטובים.

ונשאלת השאלה, מי בכלל קבע מה הוא הטוב ומה הוא הרע? האם נוכל לדעת את קיומו של הטוב ללא ידיעת הרע? ואולי לא נכון לחשוב או להאמין שהכל לטובה, כיצד נדע?

נכון להיום, רוב רובם של האנשים מן הסתם רוצים להרגיש טוב, ומחפשים דרכים שונות כיצד להיות במקום בו אני ארגיש טוב, ואם לא מושלם, אז לפחות טוב יותר. ובהרבה מקומות מלמדים לשים דגש על הטוב, על מה שכן יש לי בחיים ולא על מה שחסר לי ואין לי והייתי רוצה שיהיה, ישנה את האוטוסוגסטיה, המרוץ אחר החשיבה החיובית ולהיות אופטימי וחיובי, דמיון מודרך ועוד.

כל אלו טובים ונכונים בסיטואציות מאד מסוימות ובזמן התמודדות של האדם עם מצבים שונים שכרגע, זה מה שיכול להועיל לו.

והיה והאדם נמצא כרגע במקום נינוח יחסית ולא בשעת משבר, ועושה עבודת התבוננות ומחפש באמת להרגיש טוב ולדעת את הטוב ולא רק ככיסוי זמני, עליו להמשיך להתבונן, לשאול ולחקור, מהו הרע. מהיכן הוא באמת נובע? האם יש בו תועלת? ואם יגיע להבנה, אז גם בשעת משבר יהיה על מקומו ואז המשבר, לא יחשב למצב קריטי כמו שהיה יכול להיות אם אין את ההבנה.

התועלת של הרע בעצם גורמת לנו להמשיך ולא לוותר למצא את הטוב ולחוות אותו כאמיתי, כיוון שהיה והיתה הבנה שהכל באמת טוב בדיוק כפי מה שהוא, אז לא היתה בכלל שאלה או נסיון להבין את הטוב.

נשים לב גם לעובדה שלפעמים סיטואציה מסוימת בעיני אחד יכולה להחשב מאד טובה ובעיני מישהו אחר נחשבת לרעה, לדוגמא: אם מישהו גונב דבר מה, ומבחינתו הוא זקוק ביותר לאותו הדבר (זה יכול להיות אוכל או משהו אחר), ונגיד ואין לו כרגע את האפשרות לרכוש, לקנות או לקבל, כמובן שהוא לא יחשוב אם מעשה הגניבה טוב או רע באותו הרגע בכל אופן, ומישהו אחר שאינו יודע מה עובר על אותו הגנב יכול להיות שישפוט אותו בחומרה שעשה מעשה רע. או ילד שרץ לכביש ואימו צועקת עליו כיוון ששומרת שלא ידרס, מבחינת הילד הוא חווה זאת כדבר רע שצעקו עליו וכביכול כעסו עליו, וכן עוד דוגמאות רבות.

וכן עוד דבר להתבונן בו הוא המשפט הידוע "שהכל לטובה" ובד"כ הכוונה היא שלמרות שעכשיו "רע" זה יגרום בעתיד לאותו הדבר / אותה הסיטואציה להתהפך לטובה, ובאמת למי שמבין את שורש הרע, יודע שלא נכון לחשוב ש"הדבר" יתהפך לטובה, כיוון שהכל טוב כפי שהוא כרגע ממש, עלינו להיות בקבלה שלמה של כל מה שקורה, לדעת לקבל מתוך הקשבה פנימית גם את ה"רע", כיוון שכך הוא באמת ולא בגלל שאנו משכנעים את עצמנו או רוצים להאמין שכך. גם להרגיש רע, או להיות במרה שחורה או בעצבות, מי שבמודעות פנימית עמוקה ואמיתית, גם את אלו יחווה בו זמנית כדבר טוב, או שלפחות ידע בשכלו שהם באמת טובים.

וזאת מדוע? כיוון שמי שמתבונן וחוקר כל דבר וסיבה ומנסה למצא את האמת, יבין כי הכל בעצם התחיל מאותה נקודה אחת ויחידה בה הכל קיים כאחדות אחת, בה אין טוב או רע או כל הפרדה בין דבר זה או אחר כפי שאנו מגדירים בשכל שלנו, ויחד עם זאת יש באותה האחדות את הכל כולל הכל כולל הטוב והרע, אך במקום בו הכל אחד, הכל מונח / נמצא, בהרמוניה שלמה, ללא שפיטה.

ישנם הסברים נוספים ל"רע" אותם נפרט בפעם אחרת, וכעת נסכם שכן ישנה האפשרות להרגיש טוב ובאמת טוב וזאת מתוך התבוננות פנימה, והבנה אמיתית ועמוקה של נקודת המוצא.

גם לחיפוש יש סוף!! ואפילו סוף טוב: התבוננות, הבנה, חוויה

מאת: אריאלה פרינץ

תהליכים רבים עוברים על מחפשי הדרך, מחפשי האמת, המחפשים את עצמם והמחפשים את האלוהים.

ומי שיתבונן פנימה בהתמדה וברצון כנה למצוא, או להגיע, יבין שאין כלל מה לחפש

ואין מה למצוא, כי הכל כבר קיים בתוך כל דבר, ובתוך כל אדם באופן מוחלט ושלם

הידע קיים, והיה קיים תמיד לכל אחת / ד.

כל מה שנותר, זה להבין בשכל הפשוט, המוגבל את מה שאיננו מוגבל

ועצם העובדה שהשכל המוגבל הינו מתקיים מאותו המקור של הלא מוגבל

היא ההוכחה שיש את האפשרות להגיע לידי הבנת הלא מוגבל, בכלי מוגבל.

אכן, לאחר שישנה ההבנה, מתהפכים השכלים ומתקבלת חוויה המאפשרת את ההכלה והקבלה של המציאות, של הבריאה וכל מה שמתנהל ומתנהג בתוכה כפי מה שהוא בדיוק.

התהליך ההתפתחותי, תהליך הגילוי נעשה באופן שווה אצל כל בני האדם

רק שכל אחת / ד יחווה זאת, או יבין זאת בזמן ובמקום הנכון

המטרה של ההתבוננות ושל התהליך היא לחזור לידיעת השלם, חיבור למקור

אליו ממילא אנו מחוברים, רק כי נדמה לו לאדם שהלך לאיבוד ושישנו צורך בחיפושים כלשהם.

האדם הבוגר, שאינו מודע עדיין, כמו ילד קטן, בטוח שהוא זה ששולט בהכל

ושהוא כל יכול, הילד לדוגמא חושב שהוא יכול לעוף, או שיש לו כוחות לעשיית דברים שונים

שאין הוא באמת מסוגל לעשות – (מפרספקטיבה מסוימת אכן כל אחד הוא כל יכול, אך לא כאן המקום).

כך גם האדם הבוגר חושב שהוא זה שעושה, הוא העושה, עד שהוא מגיע להבנה

שהדברים נעשים דרכו, ושלא לגמרי יש לו את השליטה על הנעשה.

לאחר שישנה ההבנה הראשונית של לא אני העושה, ישנה התקדמות למקום של "אם אני לא העושה, לפחות אחליט מה להרגיש לגבי הנעשה", ואז יש ניסיון לשלוט ברגש, לכוון את הרגש להרגיש כך או אחרת, וישנן שיטות ודרכים למכביר, איך לשלוט, או לנהל את הרגשות

ומי שיתמיד בכך ויתבונן פנימה בכנות, יראה שאין כל הצלחה בניווט, או ניסיון שליטה על הרגש

אלא לזמן או לתקופה קצרה או ממושכת יותר, אך לא באופן קבוע

כי מצד האמת, קודם כל בכלל אין במה לשלוט, וגם אם כן, לא האדם כתודעה נפרדת

כ"אני" הוא השולט.

ולאחר ההבנה של האדם המתבונן והמחפש לדעת ולהכיר את עצמו, כי אפילו שליטה על רגשותיו אין לו כביכול, ושאני אומרת כביכול, זה בגלל שבסופו של דבר, בקצה ההבנה השכלית, יש שליטה, או אין שליטה, הם ממש באחדות, כאחד, כך שזה מאבד את המשמעות של "אני שולט"!!

וכך הלאה, לאחר ההתפכחות הנוספת, האדם לוקח על עצמו לכל הפחות

להחליט לבחור ולברור את אופן המחשבות שלו, מה אני רוצה ובוחר לחשוב

על מה שאני "עושה", או "מרגיש", כמו לדוגמא: "אני בוחר להחזיק במחשבתי שהכל טוב, ויהי מה"

כיוון שאם האדם יכול לבחור את המחשבות שלו, וממילא רוצה להרגיש טוב, אז במקום שיעשה את ההפרדות במחשבה שזה טוב וזה רע, ובגלל שזה טוב הוא רוצה את זה, ואת הדבר האחר הוא לא רוצה כי הוא דבר "רע", אז למה לא לשנות פשוט באופן מודע שכל מה שקורה, הוא טוב.

והמחשבה הזו, של "אני בוחר את מחשבותי", עם ההתבוננות פנימה, מביאה בכלל את האדם לשאול את עצמו, האם אני בכלל "בוחר", או שולט ברצון שלי לחשוב כך או אחרת?

והיה והאדם מגיע למסקנה שהוא גם לא בוחר בכלל מה לחשוב, או להרגיש או לעשות

והכל נעשה דרכו, ומכך משתמע שאין לו בכלל קיום מצד עצמו, אלא איזשהו "כח" מקיים אותו

כאן נוצר בלבול, ואיבוד הזהות העצמית, מה שנקרא, איבוד האגו.

ב"מקום" בו יש אובדן הזהות העצמית, ישנו החיבור אל התודעה האחת, בה כל הדברים מחוברים כאחד, ה"מקום" בו הזמן והמקום מתהווים, וממקום זה יש את אינספור הצורות השונות

המתגלות כתמונה אחת שלמה, ובו בזמן, כדברים נפרדים שרק נראים כשונים זה מזה

אך במהותם הם זהים לחלוטין, כביכול זה "נובע" מאותו המקור, מאותו החומר, אך בהעמקה עוד פנימה, ישנה ההבנה כי שום דבר אינו נובע משום מקום, כי הכל קיים תמיד.

בהבנת ובחוויית האדם את התפישה הזו, ישנה אמירה של "אני" ככלל, ולא כנפרד

ה"אני" הוא הגוף שלי, או השם שלי וכל מה שתלוי ומשתמע מכך, כבר לא באמת יש לו חשיבות

החשיבות והמשמעות עוברת כעת ל"אני המציאות" באחדותה.

יש לחדד את ההבנה, כי הידיעה של האחד, היא מהפרספקטיבה ה"גבוהה" יותר, עדיין בנפרדות מהמקור ממנו היא מתהווה

ויש את ההבנה, כי הכל כולל הכל: החומר, הרעיונות, הרגשות, הרצונות, הבחירות, המחשבות

הכל מתהווה ממקור יחיד, מאותו השורש, רק שבתחושה של האדם, יש הבדל בין חי לדומם לדוגמא, או בין עשייה, לרצון, או מחשבה – בחירה וכן הלאה.

בידיעת האחדות, עדיין כ"עצמי שלם" "אני אחד עם הכל", עדיין ישנה חוויית הנפרדות, עדיין יש ידיעת המציאות כולה, והאין מציאות שהיא ההפך מהמציאות, או הנפרדות בין המציאות של ה"מקום" בו מתחברים המקום והזמן, למה ש"מעל" המקום והזמן, מה שנקרא "אין" מול "יש"

אך זו כבר החוויה, כי באין אין את ההגדרות, או השינויים.

ונחזור לחוויית "אני כמציאות שלמה" ולא כנפרד, גם שם יש את השאלות, רק באופן שונה

למה אני רוצה את מה שאני רוצה כמציאות שמתבטאת כפי מה שהיא? וכו'!

ומכאן יש שלב נוסף אליו כל אדם יגיע, ישנה העלמות מוחלטת, מה שנקרא "אין"

ובחזרה מהאין, שם אין כל ידיעה או חווייה, אלא משחוזר האדם לנפרדות, ישנו הזיכרון של ה"אין"

יחד עם ידיעת האחדות והנפרדות בו זמנית ממש כאחד, מכאן שסיים האדם את החיפוש

ואין יותר כל שאלה, ואין הבדל או משמעות למי העושה, הרוצה, המרגיש או הבוחר וכו'

כי הכל כולל הכל, היש, והאין, באחדות שלמה.

יש גם את החוויה של האדם כנפרד, כרוצה כעושה, בו בזמן שיש את חווית האחדות של כל הצורות

וידיעת ה"אין כלום" ממנו מתהווה בכל רגע, כל שישנו.

תובנות על אמת שקר טוב ורע

מאת: אריאלה פרינץ

תובנות על אמת שקר טוב ורע

השאיפה היא להבין שכל דבר הוא טוב באותה המידה.

- מבחינת האדם אם הוא רוצה להיות מאושר באמת ולהרגיש טוב כל הזמן, עליו לקבל באותה המידה את כל הדברים שקורים לו בפרט ובכלל וזה לא אומר שצריך להרגיש שמחה כל הזמן או עצבות דווקא, אלא שסיטואציה מסוימת שקוראת ומשמחת אותי, לחשוב שגם אם ההפך שלה היה קורה, לקבל את זה באותו האופן, לא לעשות הבדלה אם זה יקרה לי זה טוב ואם זה לא קורה, זה לא טוב, ולהיות במקום של השתוות. המטרה היא להגיע למקום של השתוות וראיית המצבים השונים כלא נבדלים ולהבין שמה שקורה פשוט קורה כי כך אמור להיות.

ברצוני לענות כאן על 2 שאלות שנשאלתי:

1."האם אין אחיזה שקרית, כי מה שיש זה מה שיש, כאילו אין טוב ואין רע? "

תשובה:

- כן יש שקרים, וזאת למרות שהשקר גם הוא נובע מנקודת המוצא של האמת.

- יש טוב ויש רע ויש מקום המאחד את הטוב ואת הרע ו"שם" אין הבדל בין הטוב לרע.

המטרה היא להגיע לחוות כל הזמן את המציאות מהפרספקטיבה של האחדות הגבוהה שאינה מבדילה ביניהם, ולמרות שבאחדות הטוב והרע הם אחד, אף על פי על כן גם יש הבדל ביניהם, וגם בו בזמן אין טוב או רע, לא קיים בכלל דבר שכזה, ואף על פי כן בו זמנית בשכל המוגבל של האדם בהבנה המצומצמת, בקיום של הנפרדות, יש טוב ויש רע ממש, וכן צריך להבדיל ביניהם, ובו בזמן לדעת ידיעה ברורה שהם אחד ואין שום הבדל ביניהם. מהפרספקטיבה הרחבה יותר, יש הבדל או אין הבדל זה אותו הדבר.

- ואכן מה שיש זה מה שיש וזה הטוב לכשעצמו.

2. -"אז איך אדם יודע מהי אחיזה שקרית, מה משרת אותו ומה לא, ומה האמת? "

תשובה:

- בכדי לדעת מה משרת את האדם, או כל תהייה אחרת, על האדם לעשות עבודת התבוננות ללא פשרות, מה הסיבה שאני רוצה דבר מסוים זה ולא אחר, ומה הסיבה לסיבה? ואולי אין בכלל סיבה, ואם הסיבה היא הרצון לעשייה זו או אחרת, מהיכן הרצון הזה נובע? מהו בכלל הרצון הזה, האם באמת אני זה שרוצה, או אולי יש איזה כוח שרוצה ומחליט עבורי?

- לחקור ולשאול עד שמגיעים לאן שאמורים להגיע, לטוב המוחלט שכולל הכל באחדותו ואז יהיה ברור כשמש לאדם מה משרת אותו ומה לא.

- לגבי האמת, בנושאים ענייניים שעולים כאן ועכשיו או בחיי היום יום, לדעת את האמת זה לשאול את עצמך למה אני עושה דבר זה או אחר ולשאול את עצמך האם אני לא משקרת לעצמי בתשובה, כאן להיות אמיתי עד כמה שניתן ואפשרי עבורך כאמת שחווים ומבינים כרגע, לא אמת של אף אחד אחר או דעה שאומרת שכך צריך להיות או להיעשות, רק האדם בעצמו אמור להגיע לתשובה האמיתית מעצמו, מפנימיותו, אבל לרצות רק את האמת, לא מה שנוח להבין כאמת.

ונכון לרגע הנתון לפעול בדיוק כפי שמרגיש הכי נכון, או מה שמובן כנכון לפי נקודת האמת שלך עכשיו.

להיות בהתבוננות פנימית כל הזמן, עד שמגיעים. ! זו עבודת התפתחות.

- כל עוד יש ספק לגבי האמת שהאדם יודע או מבין, כל עוד יש שאלה האם יש אמת גדולה יותר, או דרך נכונה יותר להגיע לאמת, אז זה סימן שלא נמצאים באמת, כל עוד יש שאלה לגבי ידיעת האמת אז לא באמת יודעים.

טוב נצחי – מהו ואיך לחוות טוב נצחי אמיתי?

הפעם אני רוצה לענות על השאלה, איך אדם יכול לחוות טוב נצחי

ומה הכוונה לטוב נצחי? טוב נצחי, פירושו טוב, שקיומו של הטוב לא תלוי בסיבה כלשהי

אם שואלים אדם למה טוב לו והוא אומר כי, זה תלוי בסיבה כלשהי, וזה לא טוב אמיתי.

ואיך אפשר להרגיש טוב נצחי, יש כל מיני שיטות, חשיבה חיובית ועוד

וכל עוד האדם עושה משהו, הוא רוצה משהו מסוים, הוא חושב משהו מסוים או בדרך מסוימת

או כי יש לו משהו מסוים, כי הוא עושה משהו מסוים, כי יש לו משהו מסוים

זה ברור כי כל עוד זה תלוי במשהו זה לא טוב נצחי, כי זה יכול להשתנות.

כמו כן אם האדם תלוי במה שאתה עושה זה גם יכול להשתנות, כי אולי תעשה משהו אחר

וגם מחשבה זו עשייה, כי הוא אמור לחשוב משהו, זה תלוי בו, זה תלוי בכך שאתה תחשוב את הדבר הזה, זה תלוי במחשבה כלשהי.

והאדם רוצה להתקדם, רוצה להשתפר, והוא מגיע למצב שהוא מרגיש שרק טוב לו

ועליו לשאול את עצמו האם הטוב הזה הוא מחויב או אפשרי?

מה זה אומר? האם זה יכול להשתנות?

כל מי שהגיע להארה מסוימת, עליו להבין, לשאול את עצמו האם פעם הרגשתי רע?

וכל עוד התשובה כן, הטוב הזה לא מחויב, כי תמיד הטוב יכול להשתנות

הוא לא נצחי, ולהגיע לטוב נצחי אפשר על ידי הבנת האמת, וגם הבנת האמת תלויה בהבנה

אך האדם צריך להבין מה שקורה במציאות, מה הסיבה הראשונה?

מה הכוח המניע את הדברים?

כל האירועים באים מנקודה אחת המניעה את כל הדברים, את כל התהליכים וכל התוצאות

וכל הסיבות.

ואם תהיה הבנה שהדברים כולם, הטוב וגם הרע באים מנקודה אחת המניעה את כל העולם

ועל האדם לגלות מהו הדבר הראשון הזה, ואם הדבר הזה הוא רע, אז כל הדברים רעים ולעולם לא תצליח להשיג טוב שאינו תלוי בדבר.

אבל אם האדם יבין מה האירוע הראשון ומה היה לפניו, ויגיע האדם להבנה שהכל טוב אמיתי

הוא יבין שלא רק שהכל טוב, אלא שהכל היה טוב אמיתי מאז ומעולם

ואז שייזכר האדם בדברים שקרו לו, זה טוב מוחלט מבחינתו, כל מה שקרה ויקרה הופך לטוב.

ועל האדם לשאול את עצמו, האם מבחינה תיאורטית יכול להיות שיום אחד אני אשכח את החשיבה שלי? האם יכול להיות שיום אחד אני לא יבין את המציאות? האם יכול להיות שאני לא יצליח לחשוב חיובי? ואם התשובה היא כן, יכול להיות…

ואם האדם ישאל אם יכול להיות שהחשיבה שלי תשתנה, עדיין הכל יהיה טוב?

ומי שחווה את הטוב האמיתי, ממילא הוא יחווה את הטוב המוחלט

וטוב מוחלט, הרע ביותר הוא גם הטוב ביותר, וכל זמן שהטוב תלוי במשהו, הטוב שיכול להפסק, הוא לא אמיתי, ואם לא הכל לא טוב כבר, אז תמיד לא יהיה טוב

ואם הכל טוב עכשיו, תמיד היה טוב, הרווחת גם את מה שהיה "רע", כשלא הבנת שזה טוב.

ומי שיגלה את המנגנון של איך פועל העולם, מה הסיבה הראשונה של כל התהליכים?

מה הסיבה שיש רע? מה הסיבה שיש טוב? מאיפה הטוב והרע מגיעים, למה פעם יש רע ופעם יש טוב?

ואם האדם יגלה את סיבת כל הסיבות, אז הוא יכיל את כל האירועים של המציאות בצורה חדשה, והוא יחווה טוב אמיתי.

ושיהיה לכולם המשך יום טוב נצחי אמיתי.

טוב נצחי – מהו ואיך לחוות טוב נצחי אמיתי?

החיים הרעים של העשירים ששמחים בחלקם – מהם?

הפעם אני רוצה לדבר על החיים הטובים של "העשירים" במרכאות, ולזאת למה?

כי הם אומללים בגלל שיש להם! ותכף נסביר.

והכוונה לכל אדם שחושב שהוא עשיר במשהו.

עשיר שמח בחלקו יש לו חיים "טובים" במרכאות.

וכולם רוצים להרגיש טוב, ומי מאושר ומי נחשב מצליח, מי שמרגיש יותר טוב

ואם נשאל אדם אחד מה גורם לו להרגיש טוב והוא יתן 3 סיבות להרגשתו הטובה

ואם ניקח אדם נוסף והוא יתן 10 סיבות למה הוא מרגיש טוב, הוא כביכול יותר מאושר, יש לו 10 סיבות, היאכטה, הרכב, ועוד.

וככל שיש יותר סיבות זה בית הכלא של האדם, כי האדם צריך להרגיש ולדעת שהכל טוב לו באותה המידה, אדם כל מה שהוא יאכל יהיה לו טוב, ואם הוא אומר אני רוצה את זה ואת זה לא

הוא אומלל, זה יותר טוב מדבר אחר, ואדם רוצה דברים, מקבל את רצונותיו, ומשדרג את בית הכלא, סך הכל האדם עובר מבית כלא לבית כלא, והאדם טיפש, כי הוא עוד מתאמץ כדי להישאר בבית כלא, אדם מתאמץ ומתאמץ, ומחליף את בתי הכלא.

וככל שיש לאדם יותר סיבות למה טוב לו הוא תלוי בדבר והוא יותר אומלל

ואם תהיה באחדות, ואם תגיד שאין שום סיבה שיכולה לגרום לי להיות מאושר יותר

אז הוא יהיה מאושר באמת, כי אין שום סיבה שתלויה באושר שלו, והאדם מאמלל את עצמו, כי הוא רוצה את זה, ואת הדבר האחר הוא לא רוצה, ומי שממוקד ברצון שהוא רוצה בדיוק את הדבר הזה הכי מדויק, הוא בכלל בצינוק של הכלא.

והעניין פשוט, האדם צריך לחפש תמיד מה האמת.

ובפרספקטיבה של האחדות, הכל טוב באותה המידה, ומי שמבין את זה זורק את האזיקים.

אבל כל עוד האדם נמצא בטיפשות, והוא אומר זה טוב, וזה רע, וזה בסדר להגיד זה טוב וזה רע

אבל אם מתייחסים לזה באמת כאל משחק, אבל אם באמת אדם חושב שזה טוב וזה רע ומתייחס לזה ברצינות, ונמצא בנפרדות, ואם הוא חושב שהוא ימות יחרב העולם, הוא אדם אומלל.

ומי שיש לו יותר דברים, הוא אומלל יותר, וכל דבר שיש לך יותר דברים טובים, אם תרשום מה הדברים הטובים שלך, זה רשימת טיפשות, וככל שיהיה הבדל שזה טוב וזה רע, אתה יותר אומלל, ואם אדם יכניס את כל אבל כל הדברים שקרו לו לרשימה הטובה, ולא רק 3 דברים, זה טוב ללכת על הדברים הטובים, אבל רק שבהכל תמצא את הטוב.

ואם יש רק 3 דברים, זה בדיוק מה שגורם לך להרגיש רע, כי ככל שתמשיך לחשוב שיש טוב ויש רע, אתה תמשיך להיות אומלל.

או שתחשוב שהכל טוב, או שתחשוב שהכל רע, ומה האמת?

האמת שהכל אחד ואז זה לא משנה מה טוב או רע, וככל שטוב לך יותר, אתה מפחד לאבד את הדבר הזה

ככל שיש משמעות לטוב שנמצא ברשימת הסיבות הטובות שלך, אלו הסיבות לחרדות שלך

ותרשום את כל הסיבות שטוב לך בחיים, אלו בדיוק הסיבות למה רע לך בחיים והסיבות לפחדים שלך כי אתה פוחד לאבד את הדברים האלו, אלא אם כן אין משמעות עבורך לדבר.

ואם תחפש את האמת, תבין שהכל טוב באמת

ושיהיה לכולם המשך יום טוב, אמיתי באמת.

החיים הרעים של העשירים ששמחים בחלקם – מהם?

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?

הפעם אני רוצה לדבר על תופעה מאד מצערת בעולם, והיא אנשים שסובלים בלי סיבה.

המון אנשים מסתובבים חסרי ישע שמתעללים בהם, וששואלים למה מתעללים בהם, זה בלי שום סיבה.

אם יש סיבה, אז זה משהו אחר. אבל הרחמנות הכי גדולה על בן אדם זה בגלל שהוא סובל בלי סיבה.

נאמר אדם שעשה טעות והוא עכשיו סובל, אפשר להבין את זה.

ומי שרוצה לדעת מי סובל בלי סיבה, שילך למראה, ויסתכל במראה, ויסתכל סביבו.

ואנשים יגידו, מה פתאום כולם סובלים כל הזמן בלי סיבה?

נראה שאנשים מבלים, עובדים, נהנים, וכו' וכו'.

אבל צריך להודות באמת, וכולם סובלים, וכולם סובלים מחרדות

עצם העובדה שיש לאדם רצון כלשהו, הוא כבר בחרדה שלא יהיה לו את מה שהוא רוצה.

ויש עוצמה שונה לפחדים ולחרדות.

האדם מבדיל בין הטוב לרע, זה טוב וזה רע, ומעצם זה, הוא רוצה שיהיה טוב יותר, ואז יש אינסוף לרצונות לשנות את המציאות.

והרצון של האדם זה סוג של אזיקים, רוצה להתחתן, רוצה להתגרש, רוצה קידום ועוד ועוד רצונות.

וככל שאתה רוצה יותר, ככה תפחד יותר ותסבול יותר, וגם אם אתה מקבל את מה שאתה רוצה, אתה תסבול כי תפחד לאבד את מה שיש לך, וגם אחרי תקופה תרצה יותר טוב, או אחרת ממה שקיבלת.

הרצון זה העונש של האדם, ולמה האדם סובל בעצם מהרצונות שלו, כי האדם לא מבין בכלל מאיפה הרצון שלו, ועל האדם לבדוק את כל הרצונות שלו ומאיפה הם באו, ולרוב התשובה תהיה בסופו של דבר שאתה רוצה להרגיש טוב.

ולמה אתה מתעקש לרצות שיהיה ככה ולא אחרת, אולי תגיד שהכל טוב כמו שהוא ותפתור את כל הבעיות, פשוט תפסיק לרצות. ואז תרגיש טוב באמת.

ובאמת במציאות הכל טוב באותה המידה, ומי שישאל את עצמו פנימה מספיק שאלות, יבין שאין הבדל בכלום כאן במציאות, ולאנשים אין ידיעה למה הם רוצים את הרצונות שלהם והם סובלים בגלל זה.

האדם רוצה להרגיש טוב והוא סובל, זה לא הגיוני.

וברגע שהאדם יבין למה יש לו רצונות, מה הסיבה לרצונות, אז זה יתהפך, כי תהיה תוצאה של הבנת הרצונות, הבנה אמיתית של הרצון הראשון, ואל תגיד כי המציאות הטביעה בי את זה

זה לא ככה, ושתבין את זה, הרצון שלך יהפוך להיות אושר ללא סיבה.

ושיהיה לכולם המשך יום של אושר ללא סיבה ממש.

לסבול בלי סיבה – למה כולם סובלים *תמיד* בלי סיבה?

עד שיבוא האושר – מה לעשות עד אז?

הפעם אשיב לשאלה הבאה, מה צריך לעשות האדם, עד שיהיה מאושר?

ולא מה לעשות כדי להיות מאושר, אלא מיתוך ההבנה שהתכלית היא האושר

ועד ההגעה להבנה הגדולה של חיי אושר, מה עושים? איך מתקדמים?

האם להתחתן? האם לשים דגש על פיתוח הקריירה? או כל אפשרות אחרת

מה הכי נכון לאדם לעשות עד שיגיע לאושר הנכסף, זאת מתוך הידיעה שלשם, לאושר האמיתי תכליתי הפנימי, הוא רוצה להגיע.

ומי ששואל שאלה זו, זה סימן שלא הבין שום דבר, אולי הוא הבין באופן חלקי, אך מצד האמת הוא לא הבין כלום.

כי להרגיש טוב בשלמות, זה על ידי הבנת המציאות, והבנת המציאות זה מה שיביא אותו לאושר אמיתי.

כי אם תבין את המציאות יהיה לך טוב, ואם לא תבין את המציאות יהיה לך רע.

זה כמו אדם בקרב שאמור לכבוש את המטרה, ותוך כדי הוא ישאל:

"טוב… איזה צבע גרביים אני אלבש, צבע גרביים צהוב? או צבע גרביים כחול?? "

טיפש!! מה זה משנה, הולכים להרוג אותך, מה זה משנה עכשיו צבע הגרביים שלך?

ואדם שמבין שצריך להבין מה היא המציאות, להבין מאין הוא בא ולאן הולך

להבין מי הוא, עבור מה אתה חי??

ומאיפה באה לך השאלה הזאת? זה כמו שיגידו לאדם שגלגול קודם הוא היה חמור

ואומרים לו עכשיו תחזור להיות בן אדם, והוא יגיד טוב… עד שאהיה בחזרה בן אדם, מה לעשות?

מה מה לעשות? תבדוק מי אתה? תבדוק מה אתה רוצה? למה אתה רוצה להרגיש טוב?

למה אתה לא חושב שהכל טוב?

אם אתה רוצה להרגיש טוב באמת, אז תיקח את הדבר הרע ביותר ותגיד שהוא טוב

כי זאת המציאות, ולמה שתרצה לשנות את המציאות.

ולמה אתה עובד כמו חמור בחיים האלו, ולא יודע אפילו לאן פניך מועדות?

אין לך מושג מהחיים שלך.

ועכשיו אתה עובד כמו חמור, כי מי שעושה דברים בלי לדעת למה הוא עושה אותם, הוא כמו חמור! אבל למה? אתה פעם היית בן אדם, היית מלך!!! ואתה יכול לחזור להיות מלך!!

צא מהחשיבה של העבד.

ואדם, בגלל שהוא התרגל להיות חמור, הוא שואל מה לעשות עד שתהיה לו הבנה מלאה.

אבל אין מה לעשות, ואין למה לחכות עד שתהיה מאושר, כי אתה עכשיו כבר מלך

וכבר עכשיו האושר שלך הוא הכי חשוב, ואז זה לא משנה מה אתה עושה

מה שמשנה זה מה הבנת!!

אם תבין למה יש רע בעולם, יהיה לך טוב, אם לא תבין למה יש רע, יהיה לך רע.

ותעשה כל דבר ודבר עלי אדמות, שיוביל אותך לאושר.

כי המטרה הסופית היא שהאדם יבין את עצמו, ואז בכל דבר הוא יבין מאיפה הרצונות

למה יש לו רצונות? מה הוא בכלל עושה כאן?

ואם אתה מוכרח לעשות משהו, אתה תעשה אותו ממילא, אל תדאג, זה כמו אדם רעב, שאין לו כוח לקום לאכול, בסוף הוא יקום לאכול, אין לו ברירה.

ואם יש לך ספק אם אתה צריך לעשות משהו, אז כנראה שאתה לא חייב באמת לעשות אותו

אז תעשה רק אם אתה רוצה לעשות, כי את מה שאתה חייב, תעשה ממילא.

ואם אין הכרח לעשייה, למה סתם לעשות?

וכל דבר שאתה עושה, לבדוק אם הוא מקרב אותך אל האושר, כי זו המטרה שלך

ואם העשייה שלך לא מקרבת אותך אל האושר והיא לא מחויבת, אז וותר עליה.

ושיהיה לכולם המשך יום אמיתי, עם הבנה של האדם מה הוא באמת רוצה מעצמו

וככל שיהיה ממוקד על המטרה שלו, הוא יגיע אליה יותר מהר.

עד שיבוא האושר – מה לעשות עד אז?

טוב מכדי להיות אמיתי – מהו הפשוט ביותר שפותר את המורכב ביותר?

הפעם נדבר על אחת הטעויות המרכזיות אצל אנשים המחפשים את האושר, טעות זו באה בעוד נושאים בחייו של האדם

אך הפעם נשם דגש על מי שמחפש את האושר.

והטעות היא שאנשים מזלזלים באופציה פשוטה מידי, אם זה פשוט, מניחים הנחות שזה לא טוב.

כמו בשיווק, אם מוצר זול מידי אז לא קונים כי אולי הוא לא טוב מספיק, ואם מעלים לו את המחיר זה יכול להחשב לטוב יותר.

וכמו שכן למצוא את האושר, שזה אמור להיות קשה למצוא אותו, מדובר על האושר האמיתי

ולא על אושר התלוי בדבר. לא אושר של סיפוקים חיצוניים.

והמשימה הכי קשה בעולם זה להשיג אושר שאינו תלוי בדבר.

ולאדם מעצם קיומו, הוא בחסר, ותמיד יהיו לו רצונות להרגיש טוב יותר.

ומעצם כך שיש את הידיעה "אני קיים" כבר יש חסרון כי יש הבדל ביני לבין דברים אחרים

ואז כביכול יש הפרדה בין הדברים שמשהו טוב יותר ומשהו פחות, וממילא יוצא שאם אתה קיים

אז תמיד יהיו רצונות כאלו ואחרים, אז נוצר פרדוקס, כי אם אתה לא קיים אז ברור שאין רצון ואין כלום, ואם אתה קיים אז איך בעצם נפטרים מהרצון העצמי.

לשם כך צריך לשנות את המציאות, אדם רעב, גופו חלש, הוא חייב לאכול כדי להתחזק

אדם צריך כלכלה, הוא צריך כסף ובשביל זה להתפרנס, צריך שינוי בעשייה.

ושינוי צורת המחשבה היא תביא לאושר המוחלט, הפנימי.

יש משהו שכרוך באפס מאמץ

והוא יביא לידיעה השלמה, האבסולוטית שתביא את האושר.

והדבר הוא להיות אמיתי עד הסוף, הדבר הקל ביותר בעולם תהיה כנה עם עצמך

לא צריך לשנות את המעשים או את המחשבות ולא לשנות כלום

רק להיות כנה, להיות אמיתי

צריך להגיד אם לא טוב לי איפה שאני נמצא אז לא טוב לי, כן טוב לי אם כן טוב לך

זה להסתכל על הדברים כפי שהם ולא ליפות אותם, ולא לכער אותם.

גם אם אתה עושה משהו ורע לך, אל תשנה את העשייה אם אתה לא יכול

אבל לפחות תודה שרע לך לעשות את זה ואל תגיד שזה טוב בגלל שאתה עושה זאת.

ובכל דבר, תגיד לעצמך את האמת בשלמות, ואז תשיג את המשימה הגדולה ביותר

וזה שאדם מרגיש טוב כל כך, שהוא לא רוצה לשנות כבר שום דבר.

ואנשים פוחדים להיות אמיתיים עם עצמם, אז תגיד לעצמך שקשה לך להיות אמיתי, כי אתה פוחד להרגיש רע.

אל תפחד ללכת עם האמת עד הסוף ולא משנה מה קורה או מה נעשה, תודה בפני עצמך באמת.

ונחזור לטעות הבסיסית של האנשים, כמו חמורים מחפשים מה לעשות ומה לעשות, ומחפשים פתרונות קשים כל עוד יש להם פתרונות פשוטים, גם לבעיה ה"קשה" ביותר בעולם, מציאת האושר.

זה פשוט ביותר, וזה להיות אמיתי עם עצמך, והמציאות תהיה אמיתית איתך, ואז תשיג את המושלם.

טוב מכדי להיות אמיתי – מהו הפשוט ביותר שפותר את המורכב ביותר?